"בשבת נכנסנו לדריכות ממושכת - נלחמנו והנשק עבד קשה"

"המחשבות משתנות מיום ליום, בבסיס יש הרגשה של תקווה ושל אופטימיות כי אנחנו יודעים מי הכוחות ומה היכולות שלנו, אבל יש גם הרגשה של לחץ ודאגה לחברים מהבית שנלחמים יותר בעומק. בשבת נכנסנו לדריכות ממושכת - נלחמנו והנשק עבד קשה. פינינו פצועים והענקנו טיפול ראשוני, בהמשך גם נסענו לסורוקה לפנות את ההרוגים. את הדברים שראינו שם אי אפשר לשכוח".

"​​השיר "עד מחר" של אביתר בנאי מאוד מלווה אותי, הוא מזכיר לי את הבית, את ההורים ואת התקופות הטובות יותר בחיים".

"בגדול העשייה היומיומית שלנו (הבט"ש) מורכבת מפעילויות של זיהוי והפללת פרצופים וחוליות נ"ט. אנחנו מקבלים משימה, לפי זה מתארגנים עם הציוד שצריך ואז מוקפצים לשטח. איפה שחסרה תצפית - אנחנו נהיה שם. גם בשגרה וגם בחירום".

"ימי שישי בבית הכי חסרים לי, בלי הבישולים של הבית ושל סבתא. וספציפית אני הכי מתגעגעת לפסטה בולונז שאמא מכינה. אנחנו בשגרה קשה, ומה שנותן לי כוח הוא החברות מהצוות - לשבת יחד בסוף היום ולדבר על שטויות ודברים שלא תמיד קשורים למצב".