"מרגיש שאני מגן על המשפחה, אבל בתכל׳ס - רואה את החבר שלידי, ונלחם בשבילו"

"אנחנו 2 צוותים בפלוגה. ב-7 באוקטובר סגרתי שבת עם חלק מהצוות השני וקפצתי איתם. במשך הלחימה לא הפסקתי לחשוב על הצוות שלי, איפה הם נמצאים? מה שלומם? בשבת לא פתחתי את הטלפון ולא ידעתי מה איתם. רק כששאר הצוות הגיע מהבית, שאלתי אם הם יודעים מה עם שאר החברים, והם אמרו שכולם בסדר - הראש שלי היה שם".

"אני חושב הרבה על שיר שאחי הגדול כתב, בשם "עיניים אדומות". פתאום התחלתי לשמוע אותו וממש התרגשתי. הוא נכתב על סיפור עצוב שלא קשור למלחמה, אבל בתקופה הזאת אתה מקשר כל שיר למצב. אחי כרגע במילואים, אז לא יוצא לי לראות אותו ואני מתגעגע אליו".

"לא הייתי מוכן למה שאראה בזירה. בהתחלה חשבתי שזה אירוע נקודתי, אבל אחרי עוד היתקלויות עם מחבלים והמראות הקשים של האזרחים בשטח, הבנתי שמדובר באירוע גדול. העובדה שזה קרה במרחק חצי שעה מהבסיס שלנו היא בלתי נתפסת".

"המאכל שאני הכי מתגעגע אליו בימים האלה הוא הקובה סלק של סבתא שלי. שום דבר לא משתווה לאוכל שלה. כשנלחמים אני מרגיש שאני מגן על המשפחה, אבל בתכל׳ס - אני רואה את החבר שלידי, ונלחם בשבילו".