"העוצמה והשקט של הגלים כ"כ שונים ממה שאנחנו רואים שקורה בעזה - הפצצות, מסוקי פינוי וטנקים"

"כשאני בים - אני נכנסת לזון. ברגע כולנו עושים סוויץ' בראש למוד תפעול, מ-0 ל-100. אין לנו תחושה של פחד באותו רגע, אנחנו רק ממוקדים במטרה. ביומיים הראשונים של המלחמה היה אירוע שהיו מחבלים על החוף. פעלנו ביחד עם עוד כוחות מחה"י, ואני עזרתי לתפעל".

"בערבים מגיעים ליחידה חיילים וחברים מהבסיס, כולנו יושבים במעגל, מנגנים בגיטרה ושרים שירים, אלו רגעים של מוזיקה שמשרים רוגע ונותנים כוח להמשיך".

"יש דיסוננס גדול בין מה שהעיניים רואות במשמרת אחת - הים הוא מרחב אחר. העוצמה והשקט של הגלים והרוח כ"כ שונים מכל מה שאנחנו רואים שקורה בעזה - הפצצות, מסוקי פינוי וטנקים. כשאני יוצאת לים - אני יודעת שאני הולכת לראות זריחה ושקיעה באותה המשמרת".

"בתקופה האחרונה יש לנו מנהג שנקרא ארוחות רציף. אנחנו עורכים שולחן ארוך על המים ליד הכלים באוויר הטוב. הפלגה כולה מתכנסת לארוחת שישי חגיגית שמחברת בין כולם, באווירת השבת והמשפחתיות".

"כשאני חוזרת מהים אחרי הפלגה ארוכה, יושבת עם חברים ומשתפת מה היה, עם קפה וסיגריה, עם מוזיקה וצחוקים - ככה אני צוברת כוחות ליציאה הבאה. כשמגיעים הקשיים, אני חושבת על המשפחה והחברים שמזכירים לי את המטרה, מחדירים בי מוטיבציה להמשיך ומוסיפים לתחושת הגאווה והעשייה שלי".

"אנחנו לומדים לתפעל את כלי השייט שלנו מא' עד ת', מהירכתיים, החרטום, הקבינה ועד ההגה. כלי השייט שלנו הוא צרעה, לכל צוות יש את הכלי שלו, ואנחנו אחראים לשמור עליה, לטפח אותה ולשפצר אותה לשם ביצוע המשימה".