עם כמות תושבים ששווה לירוחם - עיר הבה"דים זה לא סתם עוד שם

לאורך ההליכה על השדרה המרכזית בן גוריון, אני מבחין בשכונת המגורים שמשקיפה מימין. מצידי השני, נפרסות מדשאות מוצלות שמאחוריהן משרדים, בתי ספר ואזור תעשייה. בסוף הרחוב ניצבת כיכר העיר ומולו נחל רחב, אך אכזב, וגשרים רבים מעליו, המובילים לחדרי האוכל ולמגרשי הספורט.

לולא היו עומדים מולי טירונים בשלשות מסודרות, הייתי מניח שהגעתי לפיסת גן עדן עירונית במרכז הנגב, ולא לבסיס צבאי - הרי הוא עיר הבה"דים.

המקום נבנה בשנת 2015, תחת הרעיון לאגד שמונה בסיסי הדרכה שונים יחדיו תחת השם "קריית ההדרכה". לאדריכל העיר, עופר קולקר, היה חזון ברור לגבי צורת הבנייה שעתידה להיות: "באדריכלות בסיסים צריך להוציא את המינימום הנדרש, כי הצבא הוא הכרח. אסור שזה יהיה מונומט - ועדיין, אנחנו ההוכחה שגם בתקציב נמוך, אפשר לעשות ארכיטקטורה".

"עיר זה קונגלומרט של בניינים שיש בו סדר. ככל שמקום מוגדר בצורה יותר ברורה, אתה מתמצא בקלות - אף אחד לא נאבד בדרכים הסימטריות של ניו יורק", מגדיר קולקר, "וגם פה, יש צורה פשוטה והגיונית של ארגון - גריד. רחובות לאורך ולרוחב, שנמצאים בזווית ישרה ומדויקת".

קריית ההדרכה היא אכן תופעה נדירה בין בסיסי זרוע היבשה, כשהסמל הבולט לכך הוא "כיכר העיר": מרחב מרכזי ענק בו ניתן למצוא מסעדת המבורגרים, אלקטרוניקה, סופר קטן, חנויות ביגוד ודיגום, ואפילו פרוזן יוגורט. מטרתו היא לבטא את אחד האלמנטים בתכנון הבה"דים: קיום אזורי המפגש הבלתי פורמליים.

"באוניברסיטאות ובמקומות לימוד למשל, המפגשים אחרי השיעורים חשובים עוד יותר", מפרט קולקר, "בצבא, כשמתראים בחצרות ובחדרי האוכל - זה האירוע הכי קריטי בעיניי, לצד האימונים והעמידה במשמעת. זה גיל בו החיילים נמצאים בשיא הפתיחות, הרצון להשתייך, להשתדך וליצור קבוצה. לכן יצרנו הרבה מאוד הזדמנויות כאלה בחצרות ובמקומות הישיבה בבסיס".

מדובר בהתקדמות מבסיסים אחרים וישנים בצה"ל, וכששאלתי אם הסבירו זאת כך למפקדים, עופר מיהר להבהיר: "לא, אבל הסברנו למה הבניינים בצורת 'L' - וזאת כי הם יוצרים חצר. גם הצבא הבין שזה לא מקום שרק לומדים בו, חיילים צריכים גם להכיר חברים".

רוב המשרתים כאן הם טירונים, הבאים לתקופות בין שלושה לארבעה חודשים, אבל גם קיימות השלמות קצרות יותר - כמו חידוש נהיגה, שנמשך יומיים. "למתגייסים החדשים יותר מאתגר - כי הם צריכים תוך רגע להבין בתוך המקום הגדול הזה איפה נמצא האזור שלהם", ממשיך האדריכל, "כשאתה מתמצא במקום, אתה אוהב אותו ומרגיש בנוח. זאת בעצם תחושת הביטחון שהמקום מקנה לך, וזה מגיע מהתכנון".

הבעיה המרכזית בעיר הבה"דים היא חוסר הצל. "בדיעבד", הוא מסביר, "היינו יכולים לצמצם את שטח המחנה ב-25 אחוז, כך שהחיילים לא יצטרכו ללכת למרחקים ארוכים בשמש הקופחת". וכשהבסיס ממוקם בנגב, כל דקה של קצת קרירות - היא מבורכת. 

אבל מאחורי קריית ההדרכה עומד קו מנחה ברור - החייל משרת לשם עניין אחד בלבד, התפקיד המקצועי שלו. "החייל או החיילת באים לפה כדי לצאת מוכשרים בתחום מסוים. הם קמים בבוקר, לומדים כל היום והולכים לישון - ומתמקדים רק בזה", אומר מפקד קריית ההדרכה, אל"ם ערן כהן, "זו יעילות. במקום שחייל יתעסק יומיים בשבוע בניקיונות, את היומיים האלה הוא משקיע בלמידה".

כך למשל, המשרתים לא עושים תורנויות רס"ר או מטבח. "זה שינוי תפיסה ממעלה שנייה ואפילו שלישית, ולא על הדרך", ממשיך מפקד קריית ההדרכה.

כל זאת קורה בזכות משרד הביטחון, שעשה צעד חדשני. "זה הבסיס הראשון בצה"ל שפועל בזכיינות של חברה פרטית, 'מבט לנגב'", מציג אל"ם כהן, "הם מתפעלים חלקים בתחום המזון, הלוגיסטיקה, ניקיון וגינון - כ-50 אחוז מההפעלה".

"אני חושב שזה הסטנדרט שצריך להיות בצה"ל", הוא קובע, "בסופו של דבר - אנחנו שער הכניסה עבור 50-60 אלף חיילים בשנה, והבסיס הסגור הגדול ביותר. נכון שזה לוקח זמן, אבל זה מוכיח את עצמו כאפקטיבי, וזאת דוגמה ומופת לאיך שהצבא צריך להיראות".

ואכן, לשם הוא מתקדם. ארבעה בסיסים נוספים עתידים לפעול בזכיינות או כבר בתהליכי בנייה: בסיס המרה"ס החדש, 'אופק רחב', קריית התקשוב הטכנולוגית וקריית המודיעין.

בחזונו של המפקד, העבודה עוד לא הסתיימה, וקיימת כבר תוכנית תחת השם הלא רשמי "קריית ההדרכה 2035". במסגרתה, צפויים להיבנות מבנים ומתקנים נוספים, ביניהם בית הספר לסיוע מנהלתי-קרבי.

"אנחנו בתהליכים מאוד מתקדמים להקים אותו", הוא משתף, "ובכלל, אני שואף שיהיו פה יכולות האימון המתקדמות ביותר. אנחנו כבר שם במקצועות כמו רפואה, בדגש על סימולטורים, אבל אני רוצה לראות את כל מרכיבי ההדרכה בסטנדרט גבוה".

אפשר להמשיך להתבונן מרחוק בבסיס, אבל בפה אחד החיילים המשרתים פה יספרו שהחוויה היא, מה שנקרא, "ת"ש עולם". בין אם אלו המגורים הנוחים, כיתות הלימוד, הסדר המופתי (כראוי לבט"ר) או אפילו המקלחות שמופעלות בטאץ' - קשה שלא להבין מדוע זה נחשב לאחד הבסיסים הטובים.

ואם האדם הוא תבנית נוף מולדתו, אז החיילים שיוצאים מעיר הבה"דים לסדיר - יהיו הטובים ביותר שהמערך הלוחם היה יכול לבקש מאחוריו.