החלום של סמ"ר עמית בר

26 בדצמבר 2023, פאתי ג'באליה. במהלך פשיטה, עולה הכוח של סמ"ר עמית בר על מטען. בעקבות כך, הוא נפצע קשה מאוד ומאבד את רגלו. בתוך תשעת חודשי השיקום ולאחר סדרת ניתוחים ארוכה, חוזר עמית ללכת בעזרת פרוטזה. דרך כתיבה והתשוקה לספר סיפורים, החלום לעמוד על הבמות הגדולות עליו ויתר בתיכון - שב ומתבסס בו. 

אבל בואו נחזור להתחלה. ב-1 בנובמבר, סמ"ר בר, לוחם בגדוד 931 - נכנס לעזה: "אני זוכר שהייתה תחושה שאנחנו עושים משהו יותר גדול מאיתנו. ב-26 בדצמבר, באחת מהפשיטות, אני ונבו המ"מ שלי יצאנו לחפות על שאר הכוח. פתאום הכול נהיה אפור, שמענו בום. בדיעבד הבנו שהכוח שלנו עלה על מטען. שער ברזל נפל לי על הרגל וקטע אותה". בתקרית הקשה נהרגו סרן שאולי גרינגליק ז"ל ורס"ן שי שמריז ז"ל, המ"פ של עמית, ונפצעו 12 לוחמים.

סרן (במיל') שאולי גרינגליק ז"ל ורס"ן שי שמריז ז"ל

עמית עצמו נפצע באורח קשה מאוד. "אני זוכר ששאלתי את עצמי 'מה המילים האחרונות שלי?'", הוא משחזר, "'זהו כאילו? לא עשיתי מספיק, אני רוצה לעשות עוד בחיים'". 

הוא מטופל ומפונה על ידי כוחות רפואה ל'איתן', שמנייד אותו עד למנחת בניר עוז. למרות הפציעה החמורה ואובדן הדם, הוא נותר בהכרה מלאה - ומועלה להליקופטר. שם, המציאות יוצרת רגע מיוחד - וקיצוני בו זמנית: "באוויר, התחלתי לשיר את 'מתחת לשמיים' של דיוויד ברוזה, כשאני בעצמי מנסה להישאר בחיים. במקביל, ראיתי מעליי את הלוחם של 669 ושמעתי אותו קורא: 'תישאר ער, תישאר איתי, תישאר איתי'".  

"אני זוכר ששאלתי את עצמי 'מה המילים האחרונות שלי? מה זהו כאילו?"

כשעה מרגע הפציעה, הוא מגיע לבית החולים, עדיין בהכרה. שם - עמית מספיק להתקשר לאמא שלו. "'אמא נפצעתי, אני בבית חולים ומטפלים בי'", כך הוא מתאר את אותם רגעים, "היא בשוק ולא מבינה מה קורה. זה לא משהו שאתה רוצה להגיד לאמא. הרגשתי שבאיזשהו מקום לא קיימתי את ההבטחה שאחזור הביתה בריא ושלם. ישר אחרי השיחה איבדתי את ההכרה. הרגשתי שאני עולה למעלה - לשחק שש-בש עם אלוהים". 

תשע שעות לאחר מכן, בחצות, עמית מתעורר: "אבא שלי נופף עם היד מולי, וזה היה ממש כמו בסרטים - פתאום הכול סביבך הופך להיות יותר ברור. באותן שניות הרגשתי תחושת ניצחון, 'וואלה התפוצצתי ממטען ובסוף אני חי'". 

יותר מחודש וחצי אושפז הלוחם ביחידה לטיפול נמרץ, שם עבר 15 ניתוחים קשים. תקופה שאחריה הגיע גם שיקום ממושך במחלקה האורטופדית. ודווקא שם, נכנסה לחייו דרך התמודדות חדשה. "מצאתי את עצמי כותב", משתף סמ"ר בר, "הכתיבה והחלום לספר סיפורים ולשחק, נתנו לי מקום מפלט מארבעת הקירות האלו בבית החולים, והזדמנות להרחיב את העולם שלי". 

"הכתיבה והחלום לספר סיפורים ולשחק, נתנו לי מקום מפלט מארבעת הקירות האלו בבית החולים"

עמית, שלמד בתיכון במגמת ערבית, מספר שכבר אז חלם להיות חלק מאלו שבחרו במגמת התיאטרון: "תמיד אהבתי את העולם הזה, אבל בראש שלי 'ערבית' זה יותר פרקטי. במבט לאחור, ועם כל מה שעברתי, אני מאמין שעדיף לבחור במה שהלב רוצה". 

כשאני תוהה למה דווקא תחום המשחק מושך אותו, הוא משיב בלי להסס: "בעולם הזה אני יכול להיות כל דבר, זה כמו סיפור. אני חולם לעשות מופע דיאלוגים כזה, של הכול ביחד - שבו גם מצחיקים את הקהל, גם מרגשים אותו, וגם גורמים לו לבכות".

"בדיוק כמו בשיקום, שם מבחינתי אין לי ברירה אלא להצליח עם הפרוטזה. אפשר להיות שחקן עם רגל אחת", חורץ עמית, "ככה גם עם החלום להיות שחקן, אין לי ברירה אלא להצליח בו - כי אני רוצה את זה". 

"ומי יושב בקהל?" אני שואלת את עמית. הוא עוצר לרגע, ומסתכל למטה: "הייתי רוצה ששמריז ושאולי יראו אותי, ויראו לאיזה בן אדם גדלתי להיות".  

עמית השתחרר מאשפוז בתחילת אוקטובר 2024, ומתחיל בקרוב לימודי ממשל באוניברסיטה. לפני כמה שבועות הוא הופיע עם סיפור שכתב, יחד עם הסופר אתגר קרת.

עמית במופע יחד עם הסופר אתגר קרת