קצין שייטת 13 על התיעוד הבלתי נשכח מהקרב במוצב סופה

זה אחד מהתיעודים הראשונים שפורסמו מקרבות ה-7 באוקטובר. בסרטון, נראים כוחות שייטת 13 נלחמים פנים אל פנים נגד מחבלים במוצב סופה, ומהדהדת הקריאה - "שייטת, שייטת! תישארו בבונקר, אנחנו באים!". מי שעומד מאחורי המשפט הוא סרן א', קצין לוחם ביחידה, שיחד עם עשרות לוחמים נוספים ואחרי קרבות מורכבים, לצד כוחות נח"ל וקרקל, השתלטו חזרה על המוצב.

"כשקמנו בבוקר ופתחנו טלפונים, ישר הבנו - זאת מלחמה", כך מתאר סרן א', "מיהרתי לארוז תיק, הודעתי לאשתי שלא אהיה בבית מינימום שבועיים, ויצאתי לכיוון הבסיס, שם פגשתי את שאר הכוחות. ארגנו את הציוד, לקחנו כמות אדירה של אמל"ח, מתוך הבנה שאנחנו מתקדמים לקראת משימה בסדר גודל שלא הכרנו עד עכשיו".

אפשר היה לחתוך את המתח בסכין"

הם ממשיכים להתכונן, כשהיעד עדיין לא ידוע, ובינתיים נוחתים שני מסוקים שיטיסו אותם לדרום. "אנחנו עולים אחד אחרי השני, וממריאים. ברגע שעברנו את קו תל אביב - נגלה חבל ארץ שחור, מלא פטריות עשן ורקטות באוויר", משחזר סרן א', "הבטנו אחד בשני בלי מילים, מכונסים בעצמנו. אפשר היה לחתוך את המתח בסכין".

הם יורדים מהמסוק במרחק 2 ק"מ ממוצב סופה, ורצים לכיוונו במהירות. בכניסה לש.ג עומדת מג"ד קרקל, סא"ל אור בן יהודה, שמעדכנת אותם בהערכת המצב: עשרות מחבלים חדרו למתחם ומנהלים קרבות עם כוחותינו. השייטת יוצאת לפעולה, וסרן א' הוא הראשון להיכנס. הם מתקדמים לכיוון חדר האוכל, שבתוכו היו לכודים חיילים.

המראות בפנים קשים, עם ריח שלא אשכח לעולם. אבל אין זמן לחשוב - צריך לעבור ממשימה למשימה"

אבל הדרך אל היעד מורכבת ומסוכנת - מחבלים רצים מפינה לפינה, לבושים בשחור, עוטים סרטי חמאס, נועלים כפכפים ואוחזים קלאצ'ים. "הצוות שלי ואני מבינים שאנחנו נכנסים ללחימה 'ראש בראש' נגדם", הוא אומר, "היינו חדים במיוחד - ערים לכל תזוזה, מסיטים מבט מכל רעש ומוכנים לפעולה".

הם נעים בין מבנים, מטהרים אותם זה אחר זה ועושים את דרכם לעבר חדר האוכל: "כשהגענו הדלת הייתה נעולה, פרצנו אותה וזרקנו רימון הלם פנימה. כזה שלא עושה נזק, אבל כן רעש חזק - כדי להבין אם בפנים יש מחבלים או אנשים שלנו".

הם שומעים צעקות, וסרן א' צועק "שייטת שייטת!", התגובות מעורפלות, ולא ברור האם מי שעומד מהצד השני של הדלת הוא ידיד או אויב. "'תגידו שמע ישראל', אני צועק להם - ופתאום עונים לי חיילים", הוא מתאר את הרגעים הדרמטיים, "אני לא בטוח למה חשבתי דווקא על המשפט הזה. זה יצא לי באינסטינקט, כאילו הנפש היהודית דיברה מתוכי, הכווינה אותי".

אבל החיילים שבפנים חשדנים מסיבה ברורה: "הם מתחקרים אותנו, ורק אחרי שאנחנו מזדהים הם נותנים לנו להיכנס. המראות בפנים קשים, עם ריח שלא אשכח לעולם. אבל אין זמן לחשוב - צריך לעבור ממשימה למשימה". לוחמי השייטת מגישים עזרה לפצועים, ומנסים לקבל מידע בנוגע למחבלים, שעדיין אורבים באזור.

אני שולף את הנצרה, שובר את חלון החדר וזורק אותו פנימה. הפיצוץ הורג את המחבל"

בהתאם לתמונת המצב שבנו, הם מתקדמים למשרד בו מתבצר מחבל, ומנהלים איתו קרב ארוך וקשה. "הוא יורה צרורות, ואנחנו בחזרה. אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות אחרת", הוא מעיד, "אני מוציא רימון ביד אחת, ובשנייה מסמל ללוחמים שאיתי להפסיק לירות בספירה שלי - "1,2,3", אני שולף את הנצרה, שובר את חלון החדר וזורק אותו פנימה. הפיצוץ הורג את המחבל".

משם ממשיכה מסכת קרבות, שמסתיימת רק במוצאי שבת. מחבלים חודרים למוצב, הכוחות נלחמים - עד שבסוף הוא מטוהר. אך הם נשארים בגזרה עד 9 באוקטובר, כדי להגן עליה. "היינו מנותקים לחלוטין מכל מה שקרה בחוץ", מספר סרן א', "הייתי בטוח שרק אצלנו היה קרב כזה, רק אח"כ הבנו שמדובר בכל העוטף".

הקרבות גבו את חייהם של 8 לוחמים מחטיבת הנח"ל. התיעוד הוקלט במצלמת הגו-פרו של אחד מלוחמי היחידה - והפך לאחד הסרטונים הזכורים מהלחימה באותו יום: "זו הפעם הראשונה שאנשים ראו תיעוד מהקרבות, שהעביר, גם אם במקצת, את מה שקרה שם".

"אי אפשר באמת להתכונן למשהו כזה", משתף סרן א', "בסוף, לוחם בנוי כמו משולש - הצלע הימנית היא ההכשרה והאימונים שלו, הצלע השמאלית היא האמל"ח שברשותו, אבל הבסיס הוא הרוח, האדם והערכים שמניעים אותו. על זה הכול עומד".