מערכת אתר צה״ל

מורשת קרב המביאה את סיפורו של סמ"ר מרדכי עטיא, נהג משאית,

שגילה יוזמה וחילץ פצועים במהלך הלחימה תוך סיכון חייו.

 

אוכלוסיית יעד: תומכי לחימה, לוחמים ופיקוד זוטר.

גזרה: דרום – רצועת עזה.

ערכים ודגשים העולים מהדיון:

  אחריות  חיי אדם  מקצועיות  משמעת  רעות.

   חיזוק הכשירות המבצעית, הערכית והמנטאלית של תומכי לחימה.

   חשיבות התכנון הלוגיסטי בקרב.

תקציר האירוע:

בשנת 1962 בחר סמ"ר (מיל') עטיא לעלות מאלג'יר לישראל עם אשתו ושני ילדיו. בארץ גויס עטיא, שהיה אז בן 24, לטירונות כללית, ולאחר שירות מקוצר בן שלושה חודשים צורף למצבת המילואים.

כעבור חמש שנים, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, גויס למילואים כנהג בחטיבה שפעלה במרחב רצועת עזה.

ביום פרוץ המלחמה, בזמן שחלק מהכוחות נכנסו ללחימה, נותר עטיא עם הכוחות הממתינים.

בלילה קיבלו הנהגים הוראה לתדלק את הרכבים. עטיא החליט לקחת איתו במשאית חבית דלק גדולה. רבים חשבו שהמעשה לא הגיוני, ושאם המשאית תיפגע היא תתלקח, אך עטיא התעקש על המעשה, בטענה שהדבר יאפשר לו עצמאות במהלך הקרבות. למחרת, כאשר התברר כי ישנו מחסור חמור בדלק, עטיא עשה שימוש בחבית הדלק וסייע להניע את הרכבים שנתקעו ללא דלק.

במהלך אחת מנסיעותיו הבחין עטיא כי המשאית שלפניו סוטה ממסלולה בניגוד להנחיות. תוך זמן קצר עלתה המשאית המובילה על מוקש והחלה לבעור. תחת אש אויב וכשהוא נכווה בגופו, חילץ עטיא את החיילים שנפגעו מתוך המשאית הבוערת.

 

לאחר המלחמה הוענק למרדכי עטיא צל"ש מפקד החטיבה על פעולותיו.

 

שאלות לדיון:

1. כיצד הרגשתם כשצפיתם בסיפור הקרב? האם יש רגע מסוים שהתחברתם אליו במיוחד?

2. מה לדעתכם הוביל את עטיא בפעולותיו? אילו ערכים באים לידי ביטוי במעשיו וכיצד?

3. שאר הנהגים הסתפקו בג'ריקן דלק קטן, אולם עטיא "הגדיל ראש" ולקח חבית גדולה למרות הסיכון.

א. האם אצלנו ביחידה יש מקום ללקיחת יוזמה, או שמצפים מאיתנו רק למלא פקודות?

ב. כיצד אנחנו נוקטים יוזמה בזמני שגרה ובחירום?

 

4. בחלק מהסיטואציות בהן עטיא נתקל גם אנו עלולים להיתקל בלחימה ואפילו בשגרה (היקלעות לזירת תאונת דרכים או פיגוע וכו'). האם אנחנו בכשירות מספקת כדי לסייע או לפעול נוכח מצבים כאלו?

 

5. א. כיצד באה לידי ביטוי הערבות ההדדית במעשיו?

ב. האם יש קשר בין ערבות הדדית בשגרה לבין ערבות הדדית בזמן חירום ובלחימה?

ג. כיצד מתבטאת הערבות ההדדית בשגרה שלנו?

 

6. למפקדים:

א. כיצד ניתן לפתח ביחידה אקלים מלכד המעודד ערבות הדדית?

ב. כיצד ניתן לטפח יוזמה בקרב הפקודים?

 

דגשי מפקד לסיכום השיחה:

   אחריות, יוזמה ומשמעת - עטיא החליט לנקוט יוזמה "ולהגדיל ראש", ולקח עמו חבית דלק גדולה – על מנת שיוכל לסייע לחבריו ולהיות עצמאי במהלך המלחמה. ניתן לראות במעשיו של עטיא הבנה עמוקה של "ערך המשמעת" כפי שהוא מנוסח בעקד "אבני היסוד של העשייה הצבאית": "המשמעת במיטבה ניכרת בנכונות הכפופים ליזום וליטול אחריות כדי לפעול ברוח מפקדם, כלומר על פי מה שהם מעריכים את רצונו ואת כוונתו..."

עטיא הבין כי כוונת מפקדו הייתה ליצור עצמאות לוגיסטית בקרב על ידי לקיחת מיכל דלק נוסף, ונקט יוזמה כדי להגשימה על הצד הטוב ביותר.

   רעות - כאשר המשאית לפניו נפגעה עטיא התמודד עם הסוגיה – האם להיחלץ למען חבריו ולפנות פצועים והרוגים, חרף הסיכון הממשי לחייו? עטיא החליט לפעול למען חבריו תוך סיכון עצמי רב והתעקש לפנות את החיילים שהיו במשאית תחת ירי האויב, בעודו נכווה בגופו מהאש שאחזה במשאית.

   מוכנות וכשירות לחירום ולמצבי קיצון - רבים מתומכי הלחימה יכולים למצוא עצמם מתמודדים עם מקרים מורכבים בשדה הקרב. מעבר לכך, כל חייל בצה"ל עלול למצוא את עצמו בשגרה נתקל באירוע קיצון (דוגמת פיגוע או תאונת דרכים), ועליו להיות בכשירות מספקת כדי לסייע ולפעול נוכח מצבים שכאלו.

 

בקרב אוכלוסיית המפקדים יש להוסיף:

   מקצועיות - במהלך אחד הקרבות סטתה המשאית שלפני עטיא מהציר שנקבע, בניגוד לתדריך שניתן. על מנת שחיילינו יקפידו על נהלים ותרגולות גם בזמן אמת ותחת לחץ בשדה הקרב, עלינו כמפקדים מוטלת האחריות להטמיעם בזמן שגרה באמצעות ביצוע אימונים ותרגול.

   האחריות לתכנון כלל היבטי הפעולה המבצעית מוטלת עלינו כמפקדים – החל בהיבט הלוגיסטי וכלה בהיבט המבצעי. במקרה זה, ניכר כי פער בתכנון הלוגיסטי נפתר רק בזכות יוזמה מקומית של חייל - חבית הדלק שעטיא לקח עמו.

   האחריות למוכנות המנטאלית והמקצועית של חיילינו לחירום ולמצבי קיצון מוטלת עלינו כמפקדים. עלינו לדאוג לשמירת הכשירות הנדרשת מכל חייל (שימוש בנשק אישי, הגשת עזרה ראשונה וכו') ולוודא כי פקודינו מבינים את הנדרש מהם במצבי קיצון.

   האחריות ליצירת אקלים יחידתי המקדם ערבות הדדית מוטלת עלינו המפקדים – עלינו להיות קשובים למתרחש ביחידה ולטפח בה נורמות של רעות ואחריות שיבואו לידי ביטוי בשגרה ובעת לחימה.