יוחאי בן נון ז"ל

יוחאי בן נון נולד בשנת 1924 בחיפה. בגיל שנה עבר יחד עם משפחתו להתגורר בירושלים, למד בבית הספר התיכון שבבית הכרם, לימים בית הספר התיכון "ליד האוניברסיטה".

בזמן מאורעות המרד העברי הגדול (1939-1936) ביצע שמירות בבית וגן, מחצבת צובא ובמעלה החמישה. בשנת 1940 החל להתאמן עם כוחות ההגנה וב-1942 הצטרף לכוחות הפלי"ם (הכוחות הימיים של הפלמ"ח) ואף יצא לקורס מפקדי מחלקות. מפקדו היה לימים הרמטכ"ל השני, רא"ל יגאל ידין ז"ל. בסוף שנת 1945 הקים את החוליה לחבלה ימית ועזר בפעולות ההעפלה. 

במלחמת העצמאות פיקד על הקרבות בבלד א' שייח' ובחוואסה. לאחר מכן, חבר לכוחות הגדוד הרביעי של הפלמ"ח בקרבות פריצת הדרך לירושלים ואף נפצע בהם. כשהחלים, הקים את יחידת הקומנדו הימי, שכללה את יוצאי הפלי"ם והצבא הבריטי. 

ב-22 באוקטובר 1948 פיקד על המבצע להטבעת "אמיר פארוק", אניית הדגל של הצי המצרי שעגנה מול חופי עזה ואת סירת שולת המוקשים המגנה עליה, באמצעות שלוש סירות נפץ וסירת איסוף. פעולה זו צלחה, שתי הספינות טבעו ועליה קיבל בן נון את "אות גיבור ישראל". 

לאחר המלחמה המשיך בן נון את שירותו בחיל הים ובשנת 1950 התמנה למפקד הראשון של שייטת 13. באותה שנה יצא ללימודים בארה"ב, וכשחזר בשנת 1954 מונה לסגן מפקד אח"י מזנק ולאחר כמה חודשים למפקדה.

בינואר 1956 נשלח לליברפול על מנת לקבל את הפיקוד על משחתת אח"י יפן, שעליה פיקד גם במהלך מלחמת סיני. באוקטובר 1957 מונה בפעם השנייה למפקד שייטת 13, והמשיך בתפקיד זה עד אשר מונה למפקד חיל הים ב-1 במרץ 1960 וכיהן בו כשש שנים, עד אשר נענה לבקשתו של ראש הממשלה דאז, להקים את המכון לחקר ימים ואגמים. 

יוחאי בן נון שימש כראש המכון בין השנים 1982-1968, ולאחר פרישתו שימש כיו"ר מועצת המנהלים של המכון עד פטירתו בשנת 1994 בניו יורק. בן נון נקבר בקיבוץ מעגן מיכאל.