פורום מטכ״ל ביום עיון לזכר יצחק רבין ז״ל

יום עיון לפורום המטה הכללי בראשות ראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט, לציון 22 שנים לרצח ראש הממשלה לשעבר והרמטכ"ל השביעי, רב-אלוף (בדימוס) יצחק רבין ז״ל, התקיים היום (שני) במרכז "רבין", במהלכו נפגשו חברי פורום המטה הכללי עם לוחמי תש״ח לשיחה בסימן 70 שנים למדינת ישראל ולצה״ל.

"את השם יצחק רבין שמעתי לראשונה כילד בן שבע. סביב מלחמת ששת הימים לא היה ילד שלא ידע שלרמטכ"ל קוראים יצחק רבין״, אמר הרמטכ״ל רא״ל גדי איזנקוט, ״הוא ראה את צה"ל בתור המרכיב שאולי יאפשר כיוון אופטימי יותר למדינה, למניעת מלחמה, הפגת מתיחות ויצירת תנאי שלום. צה"ל עושה מאמצים גדולים כדי לחזק את עוצמתו ואת בניין הכוח שלו״.

״אנחנו״, הוסיף הרמטכ״ל, ״מפעילים את הכוח של צה"ל כדי לאפשר למדינה, לשגשג, לפרוח, להתעצם, להרחיק מלחמה עד כמה שאפשר. אני חושב שזה אפיין את דרכו של יצחק רבין כאיש צבא, כרמטכ"ל וכמדינאי. אני רוצה להודות לך רחל על השיתוף שלנו בחוויות הילדות, בסיפורים ועל שותפות שמתקיימת פה מדי שנה כבר הרבה שנים. ולך דליה, על האירוח והשותפות, כל מפגש פה הוא מרגש״.

מתוך מכתב אישי שכתב רבין לאביו בזמן המלחמה אשר הקריאה אחותו, רחל: ״לאבא שלום, אני נמצא עכשיו בירושלים בקשר לתפקיד שהוטל עליי. איני יודע מתי אגיע לתל אביב אבל אני מניח שאין הדבר קרוב. בדרך כלל אני עסוק עד למאוד ואין באפשרותי לחשוב על דברים אינם בתחום תקציבי. חשוב יהיה אם תוכל להמציא עבורי אות לשלומך ומה ידוע לך על מצב אחותי הצעירה, אשר גם היא מנותקת מקשר מימך. אני מתאר לי שאתה כרגיל חי בדאגה איומה אולם אני אופטימי עד מאוד ביחס לסיכויים הקרובים אם כי באזור בו אני נמצא יש סיכוים לסיבוכים בעיקר עם הצבא (הבריטי) אבל לגביי הערבים, הנני שקט. אתמול בקשר לכיבוש שייח ג׳ראח בהסתבכות עם הצבא יצא לי בדרך להתקלות עם הצבא בקשר למשא ומתן הם נראים לא בטוחים ביותר למרות הטנקים העצומים שלהם והתותחים שברשותם. אגב אני לא הייתי שייח ג׳ראח, אלא הגעתי לשם עם הצבא בקשר לסיום המשא ומתן. שלום רב לך, ולהתראות בקרוב.״

״אנחנו מציינים השנה 22 שנים לרצח רבין ו70 שנה למדינת ישראל״, אמרה ראש מרכז יצחק רבין, הגברת דליה רבין, ״במלחמת העצמאות חושלה דמותו של אבא שלי, עוצבה אישיותו וגובשה השקפת עולמו. המח"ט בן ה-26 שהחזיק את הדרך לירושלים, קצין המבצעים שתכנן לראשונה הפעלה של מספר חטיבות במבצע אוגדתי, בצבא שאך זה קם, שתכנן את שחרורו המלא של הנגב – אותו סגן אלוף צעיר נדר לעצמו: לא עוד. כך לא ניכנס למלחמה הבאה. נהיה מוכנים טוב יותר. נדר ועשה, יחד עם שותפיו לדרך ולמטכ"ל. הבנתו את מגבלות הכוח ואת הקשרים בינו ובין מטרות מדיניות וחברתיות עשו אותו למה שהיה – "מר ביטחון" ולוחם עיקש למען שלום״.

״היו שאמרו ש"עשב שוטה" ירה בגבו של ראש הממשלה ובגבנו שלנו כולנו, של מדינת ישראל, של הדמוקרטיה הישראלית״, הוסיפה רבין, ״אבל זכור לטוב זרובבל ארבל, קצין המודיעין של חטיבת הראל, שהטיח מיד לאחר הרצח באחד הדוברים הללו: 'איש צעיר, אני לא יודע איזה חקלאי אתה, אבל אני חקלאי כבר 50 שנה, ואני אומר לך, שעשבים שוטים לא צומחי בפאת השדה, הם צומחים ליד השטוצר.' ארבל הסביר לשומעים: 'העשבים השוטים צומחים ליד השיבר הראשי, היכן שיש שפע של מים. השלוליות העכורות האלה לא התייבשו. יש מי שעדיין מזרים להם מים. ביום הזה, ובכל ימות השנה, אנחנו אומרים: הזרם העכור הזה צריך להיפסק״.