בחזרה לסיפור שמאחורי "גבעת התחמושת"

53 שנה עברו מאז מלחמת ששת הימים והקרב על גבעת התחמושת, שבמהלכו פרץ גדוד 66 של חטיבת הצנחנים את הקו העירוני בצפון ירושלים, ולמעשה חיבר לשטח הישראלי את מובלעת הר הצופים. הקרב, בו נפלו 36 לוחמי חטיבת הצנחנים, נחרט בזיכרון של כולנו, לא מעט בזכות השיר אותו כתב יורם טהרלב והלחין יאיר רוזנבלום. 

"עבדתי אז עם הלהקות הצבאיות, בהן להקת פיקוד המרכז", נזכר המשורר טהרלב, "הם פנו אליי אחרי המלחמה כדי שאכתוב שיר על הצנחנים, כיוון שהם התבקשו לשלב שיר על החטיבה בכל הופעה".

באותו זמן יצא לאור מוסף מיוחד של "במחנה", עם סיפורים אישיים וראיונות עם מקבלי הצל"שים במלחמה. "קראתי על הצנחנים שלחמו בגבעת התחמושת ואמרתי לעצמי - השיר יעסוק בקרב הזה", הוא משתף. "בהמשך חשבתי לקחת את העדויות של הלוחמים שתיארו במילים שלהם את החוויה שעברו, ולשלב אותן בתוך השיר - וכך באמת עשיתי".

הטקסט בשיר יוצא דופן ביחס לשירים אחרים, מאחר והוא מכיל עדויות אותנטיות, שנכתבו בגוף ראשון, ואלה מעניקות לו עוצמה מיוחדת. "היה מורכב לקצר את הסיפורים, ויחד עם זאת לדאוג שהם עדיין ישמרו על העוצמה שלהם ויעבירו את הדרמה שהתחוללה באותם רגעים", מספר מחבר השיר. 

גם המנגינה הדרמטית של השיר מחזקת את הייחודיות שלו וסוחפת את המאזינים: "כשסיימתי לכתוב, הצגתי את הטקסט ליאיר רוזנבלום שהלחין אותו תוך יום אחד בלבד. למחרת כבר משכו אותי לבמה. כשראיתי ושמעתי את השיר בפעם הראשונה - עברה בי צמרמורת".

"השיר צרב בתודעה הישראלית את מלחמת ששת הימים בפרט ואת מלחמות ישראל ככלל, ואף נבחר ע"י הקהל כמה וכמה פעמים כשיר החשוב ביותר של הלהקות הצבאיות", מספר טהרלב על האופן בו עוצמת היצירה השפיעה גם על הנצחת הקרב עצמו. "היה פעם ריאיון עם הרמטכ"ל מוטה גור, שאמר שאלמלא השיר - לא היה נשאר באתר של גבעת התחמושת כלום. רק בזכותו הגבעה הפכה לאתר לאומי, ועובדה שהיו קרבות קשים ממנו".

"גבעת התחמושת" אומנם מתאר את חוויות הקרב של כלל הלוחמים, אך השם היחיד שמוזכר בו מפורשות הוא איתן. איתן נאוה ז"ל היה צנחן מחטיבה 55, שנפל באותו קרב, וקיבל את עיטור הגבורה על אומץ הלב שגילה, בזמן שחיפה על חבריו לנשק.

הוא היה בן 23 במותו והותיר אחריו אישה ותינוק קטן, דורון, שהיה אז בן עשרה חודשים בלבד. "מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד ידעתי שאבא שלי הוא איתן מהשיר גבעת התחמושת", מספר בהתרגשות דורון נאוה, בנו של איתן ז"ל. "אומנם לא זכיתי להכיר את אבא, אבל גדלתי בצל הסיפורים עליו". 

"כשהייתי ילד, השמיעו את השיר ברדיו, בעיקר ביום הזיכרון וביום ירושלים, בזמן שנסענו לשם או בחזרה הביתה. המשפחה שלי הייתה שומעת את השיר ותמיד הייתה דממה ברכב", הוא משתף. "אפילו עכשיו קשה לי", הוא עוצר למספר שניות. "זו הייתה דממה של קושי. השיר הזה מספר פעם אחר פעם את הדקות האחרונות של אבא שלי. הוא מתאר איך הוא הקריב את חייו. גם היום לא קל לי לשמוע אותו, אבל אני גאה בכך שמנציחים וזוכרים את אבא שלי".

טהרלב ונאוה לא הכירו אחד את השני באופן אישי, אך לפני כחמש שנים נפגשו באופן לא צפוי ומרגש. "באחת הנסיעות שלי בכביש 6, עצרתי בתחנת הדלק ועשיתי הפסקה בבית קפה. בהפתעה גמורה ראיתי את יורם טהרלב. הייתי נבוך והתלבטתי אם לגשת אליו ולספר לו מי אני או לא, אבל אמרתי לעצמי שאם לא אעשה את זה עכשיו - אצטער כל החיים", משחזר דורון.

"פתאום ניגש אליי אדם שלא הכרתי ואמר לי: "אני הבן של איתן שלא היסס לרגע". דיברנו והוא סיפר לי את סיפור החיים שלו. זה היה מרגש", מספר טהרלב על הפגישה שלא ישכח. "יש כאלה שאומרים ששום דבר הוא לא במקרה, וחשבתי על זה שכנראה גם כאן - החיים הפגישו אותנו ולא בטעות. זו הייתה מבחינתי סגירת מעגל. פגשתי את מי שמנציח את אבא שלי במילותיו", דורון אומר.

 "המון פעמים כשאנשים מציגים אותי, הם אומרים כמעט באופן אוטומטי: 'אתה יודע מי זה? זה דורון, הבן של איתן מגבעת התחמושת'. אני מרגיש שבזכות השיר, יותר אנשים זוכרים את אבא שלי ומכירים את המעשה האמיץ שלו".

"כל פעם כשאני מקשיב לשיר, הצמרמורת ממהרת להגיע. גם אם אשמע אותו בפעם ה-100. אני מרגיש כאילו אני ממש שם. הוא ממחיש מה קרה בדיוק ברגעים האלה - וזה מה שכל כך עוצמתי בו", דורון משתף. "אני שומע אותו ומדמיין את מה שקרה שם - איך זה קרה, מה הוא עשה, איך הוא יצא מהתעלה, איך הוא ירה וכמה מחסניות הוא החליף, כי מספרים שהוא השאיר אחריו שובל של מחסניות".

לדורון חשוב להעביר הלאה את המורשת ואת הזיכרון. הוא ובני משפחתו נוהגים ללכת פעמיים בשנה לגבעה, ביום הזיכרון וביום ירושלים. "בתור נער הייתי מאוד ביישן, אבל ברגע שהקמתי משפחה ונולדו לי ילדים - משהו אצלי השתנה", הוא מודה. "היום, הילדים שלי מכירים את הגבעה ואת המסלול האחרון שאבא עשה עד שנהרג". 

"כנראה שממש לא במקרה שני הבנים שלי בחרו לשרת כלוחמים בצנחנים, הגדול בגדוד 101 והשני בגדוד 202", הוא מדגים כיצד הזיכרון של סבא איתן מלווה את המשפחה. "הבן הגדול שלי, יובל, משרת במילואים בפלוגת המילואים שאבא שלי שירת בה, פלוגה ב' בגדוד 7, אז הוא נקרא גדוד 66. זו סגירת מעגל מיוחדת".

מהשיחה עם דורון אפשר להבין די בקלות, שאת ההנצחה של אביו ושל הקרב הוא לוקח כמשימה משמעותית בחייו. "היום אני בוועד המנהל בגבעת התחמושת. אני שותף למדיניות, לאסטרטגיה ולקבלת ההחלטות באתר", מסכם דורון. "חשוב לי לקחת חלק בשמירה על צביון המקום הזה והמשך הנצחת הקרב, כי בעיניי הוא אחד מסמליה הבולטים ביותר של הגבורה ושל כל הערכים שמחנכים את חיילי צה"ל".