הכירו את החיילים שמשרתים הכי רחוק מהבית

הבית שלי נמצא בצפון קרית טבעון, ואני משרתת בבסיס סיירים (כחצי שעת נסיעה מאילת) - מדובר במרחק של כ-424 ק"מ.

בערך 8 שעות.

כששמעתי שאשרת בסיירים, הייתי ממש מופתעת והבנתי שמחכה לי נסיעה ארוכה מאוד מהבית בכל שבוע. אבל בסך הכול הייתי רגועה - אמרתי לעצמי שאהפוך את הנסיעות לחוויה.

אני זוכרת שלא הבנתי כמה זמן אנחנו נוסעים ולאן. זה נראה לי לא הגיוני שעוברות 3 שעות, שהפכו ל-4 ואז ל-5. הדרך הרגישה כאילו היא לא תיגמר לעולם, ואחרי כל פיתול שבו חשבתי לעצמי - "הנה, אולי סוף סוף הגענו", חיכה לי עוד כביש ארוך. 

באחת הנסיעות, האוטובוס שלנו היה ממש ריק אז היינו לבד כל החברות בדרך לבסיס. שמענו שירים יחד ולא הפסקנו לצחוק.

6 קווים

אין ספק שהנסיעה היא אתגר ולעשות אותה פעמיים בשבוע זה בהחלט קשה ומתיש, אבל יש כל כך הרבה יתרונות בתפקיד הזה. אני אוהבת את התנאים ואופי השירות, את הבסיס והכי חשוב - את הבנות המדהימות שאיתי ושעושות לי את השירות אחת-אחת!

אני גר במושב אבני איתן שברמת הגולן, ומשרת במוצב נזמית ליד אנדרטת "חץ שחור" שבאוגדת עזה.

בין 7 ל-8 שעות טובות.

כשנאמר לי שאני תופס קו בעזה, ההגעה למוצב הייתה לא פשוטה. הנסיעות ארוכות ממש ובהתחלה היה קשה להתרגל אליהן. אבל מה שכן, הן מלוות אותי עוד מתחילת השירות, מהטירונות בשיזפון - אז נסעתי מקצה אחד של הארץ לקצה השני.
אתה לומד להעסיק את עצמך לאורך הנסיעה - אני שומע אלבומים שלמים של זמרים, רואה סרטים ומעביר את הזמן בכיף.
בסופו של דבר, יש יתרון לזה שאתה מתעורר בבוקר ויש לך זמן לעצמך רגע לפני שאתה מגיע לבסיס.

5 קווים.

עם כמה שלפעמים הנסיעה הזאת יכולה להיות קשה, אני יודע שעכשיו זה תורי וזה המעט שאני יכול לעשות למען המדינה. בסוף אני לוחם וגאה ללבוש מדים! אני יודע שהכול שווה את זה כי אני מגן על המשפחה שלי ועל המדינה שלי, אז מה זה 7 שעות מול המטרה הזו?

גר בירוחם, כרגע תופס קו לבנון במוצב דבורנית.

מדובר ב-6 שעות נסיעה מהבית.

זו הייתה נסיעה ארוכה לבית הספר להנדסה צבאית (בהל"ץ), בסיס האם של חיל ההנדסה הקרבית. בדרך הייתי עסוק בעיקר במחשבות על ההכשרה ובתהיות בנוגע למה שמצפה לי.

כשבכל פעם שהייתה עצירה וירדתי מהאוטובוס, בעלי חנויות אוכל סירבו בתוקף לקחת תשלום על ארוחות - זה חימם לי את הלב ממש.

5 קווים.

חד משמעית כן. החברים ומצב הרוח בפלוגה שלי, שנמצא בשמיים, נותנים לי את הכוח לעלות על האוטובוס לכמה שעות שצריך בכל פעם מחדש. 

גרה במועצה אזורית גליל עליון שבצפון הרחוק, משרתת בגדוד הדרומי של כיפת ברזל.

בין 5 ל-6 שעות.

עוד מתחילת הטירונות ידעתי שאני רוצה להגיע לכיפת ברזל. כששמעתי שאני משובצת בגדוד הדרומי, שמחתי מאוד - למרות המרחק מהבית.

כל הנסיעות שלי לאורך השירות היו ארוכות וממושכות, כך שזו חוויה שהפכה לשגרה. אבל אחת הנסיעות שהכי זכורות לי הייתה נסיעה שבה נהג האוטובוס דיבר איתי מתחילתה ועד סופה. הוא זיהה שאני משרתת במערך ההגנה האווירית והוא בעבר שירת במערך הנ"מ, אז ניהלנו שיח ארוך עד סוף הנסיעה על המשמעות שבתפקיד ורמת החשיבות שהייתה לו אז ושקיימת היום.

6 קווים.

ללא ספק הנסיעה לבסיס שווה את זה מאוד.
אני גאה בתפקיד שלי ובעיסוק היום יומי שלי, תחושת המשמעות היא אדירה ונרחבת הן ברמת הפיקוד על חיילים והן ברמת המקצוע.
רמת העצמאות והאחריות מוכיחות ומקיימות את המשמעות הזו.
אלה הדברים הקטנים שמזכירים לנו על מה אנחנו מגנים ושומרים ואיך העורף, אותו אנחנו רואים מבעד למסכים, מרגיש בזכות העבודה הזו, וזו הגאווה האמיתית.

אני גרה במושב אניעם ברמת הגולן ומשרתת בבסיס סיירים.

בערך 10 -12 שעות.

בפעם הראשונה שנסעתי לבסיס בשירות הסדיר, לא היה שאטל ישיר לבסיס, ויצא שאני ועוד חברה שגרה בצפון נסענו 12 שעות כי פספסנו את הרכבת שלנו בדקה, מה שהאריך לנו בשעתיים את הנסיעה.

3 קווי אוטובוס ו2 רכבות. אבל זה כבר הפך לרגיל.

עם כמה שהנסיעה קשוחה, בסוף מתרגלים אליה והיא חד משמעית שווה את זה. אני הכי אוהבת בתפקיד שלי את האווירה שיש במדור בין המדריכות, ואת זה שאני עם הבנות שהתגייסתי איתן לאורך כל השירות. בזכותן אני עושה את הנסיעה הארוכה הזו בכל פעם מחדש.