"השורדים שרו את התקווה, ואנו מגשימים אותה בַּהגנה על מדינת ישראל"

חיילי צה"ל, מפקדיו ועובדיו,

לאחר שחרור מחנה הריכוז וההשמדה ברגן־בלזן על ידי בעלות הברית, וּמתוך ההריסות שיצר
הרוע האנושי והשפל המוסרי, נשמעה עולה שירת 'התקווה'. היה זה קולם של השׂורדים, שהיה כמו קול של נבואה שתתגשם.

הם שרו לזכרה של מורשת מפוארת שנדחקה לַקרונות ונדחסה לַכִּבשנים וּלמען קהילות ענֵפות שהופשטו ונטבּחו ביערות, בצעדות וּבמחנות.

הם שרו למען משפחות שלמות, מִזְקַן הסבים ועד לִצעירת הנכדות, שנחנקו למוות תחת טריקתה האכזרית של דלת הברזל; למען הילדים והילדות, שבאכזריות  נתלשו מזרועות אימותיהם וּבמטח יריות הושלכו לבורות ההריגה, נקברים עוד לפני שהחלו לחיות.

הם שרו למען עַם שלם שכמעט ואבד, וּבאחת הם הפכו לממשיכיו. הם שהמוות ריחף מעל ראשם,
קמו מן התופת, קמו וקוממו בית לאומי.

"כל עוד בלבב פנימה" יש מהות, תכלית ורצון, הכוונות יהפכו למעשים. כְּאוּדים מוצלים מאש הם עלו לארץ ישראל, עיצבו ויצרו מחדש את גורלם. הם חָברו לַיִישוב הציוני ויחד הֶחֱיוּ את המורשת ויצרו חזון חדש, הקימו קהילות וּמשפחות, וכוננו דור אשר זכה וזוכה להיות "עם חופשי בארצו".

המסע לביצור חירותנו נמשך, ואנו, חיילי צה"ל וּמפקדיו, מגשימים את הֶחזון  בעומדנו על המשמר וּבִהיותנו כוח המגן שמבטיח את קיומו של העם היהודי בארצו. אך לעולם נשאר מחויבים לִמשימה נוספת שעלינו להמשיך וּלמלא  ללמוד את סיפורם של הנרצחים לשמוע את עדויות השׂורדים, וּלהדהד את קולם ואת צוואתם לדורות הבאים.

השורדים שרו את התקווה, ואנו מגשימים אותה יום יום בַּהגנה וּבַבּיטחון לאזרְחי מדינת ישראל.

יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך.

לקובץ ה-PDF