במרכז הציוד קיימת מתפרה וסנדלריה היושבת במחנה תל השומר. יש לקבל טופס ייעודי מנגד הלוגיסטיקה של היחידה ולאחר מכן להגיע למדידות כדי שנוכל להעניק לכל חייל את המענה המתאים והנוח ביותר.
"ישנם רגעים בהם אדם נמדד"
ראש אגף המבצעים, אלוף עודד בסיוק, ואייל לוין הכירו בימים אחרים, בימי רצועת הביטחון - אז הדמויות היו מטושטשות אי שם בדרום לבנון. אלוף בסיוק, אז סג"ם, מ"מ צעיר שלא ידע שבערב חנוכה של שנת 1993, יחווה את האירוע המשמעותי הראשון שלו בצה"ל ושהחודש, כ-30 שנים לאחר מכן, יזכה לשבת שוב עם דמות משמעותית מאותו האירוע.
באותו ערב חברו הטוב, סג"ם הראל שרם ז"ל, יצא למשימה - פתיחת ציר ל"שומריות", שני מוצבי צד"ל הסמוכים זה לזה כדי לחזק שם את הלוחמים שספגו לא מעט התקפות. למרות שסג"ם הראל היה אמור לחזור הביתה באותה השבת ליום ההולדת של אחייניתו, כשהבין את הסיכון שבו המשימה מעמידה את חייליו - הורה למפקד הטנק שהיה אמון על המשימה, לצאת לביתו, והוא עצמו נותר לפקד עליה.
אייל עושה סדר פסח בטנק בלבנון (1995).
"בסך הכול הייתה פתיחת ציר חלקה", נזכר אייל לוין, מצוותו האורגני של הראל שיצא איתו למשימה, "ניהלנו שיחות שגרתיות, מה נעשה בחנוכה ומה נעשה כשנגיע למוצבים". בנקודת תצפית לפני האחרונה שהיו אמורים לסרוק, נגדע השקט כשנורו עליהם שני טילי "סאגר".
"הפיצוץ היה מחריש אוזניים, לקח לנו זמן להבין מה קרה. לאחר שהתעשתנו הבנו שחברינו לצוות - ניסים, הטען, נפצע פציעה חמורה בידו הימנית ושהמפקד שלנו, הראל - נהרג", משחזר אייל.
הראל שרם ז"ל
קשר הפנים שלהם כשל, הם לא ידעו איפה הם ממוקמים על המפה, ומסביבם שמעו צעקות בערבית. ההרגשה הייתה חוסר אונים, בייחוד כאשר הטנק עצר לאחר כברת דרך כשהוא שקוע בתוך הבוץ הלבנוני. שם הבינו - הם צריכים לעצור ולנסות להשיג עזרה.
"נזכרתי שהראל הראה לי שבאפוד שלו יש זיקוק להפעלה מידית והבנתי שזה יכול לעזור להשיג עזרה. לקחתי את הזיקוק והפעלתי אותו - אך זה לא סייע. אז עליתי לראש הגבעה, לקחתי את הרימוני עשן שהיו בטנק, הסרתי את הניצרה וקיוויתי שמישהו יראה".
לאחר מספר דקות הוא ראה סילון של עשן שחור ואז זיהה את הטנק של המ"מ הצעיר בסיוק, אותו הכיר עוד משלב ההכשרה. הטנק שלו יצא לחלוץ של הצוות ולאחר שעתיים של חיפושים שבמהלכן נתקלו גם הם בירי טילי ״סאגר״ ראו מולם את העשן ומיהרו לנקודה.
המ״מ הצעיר בסיוק ניגש אל אותו החייל, ושאל אותו איפה חברו, הראל. החייל השיב לו: "הראל מת". הרגע הזה נחקק בזכרונו של ראש אמ"ץ ולא רק בשל אובדן חברו הטוב, אלא גם בזכות אייל.
"בזכות התושייה והתעוזה של אייל הצלחנו לזהות את מיקומם ולהגיע לחלץ. ישנם רגעים בהם אדם נמדד, ופה ראית חייל צעיר שסיכן את חייו למען הצלת וחילוץ חבריו", מעיד ראש אמ"ץ, אלוף בסיוק.
אותו החייל ואותו המ"מ, נפגשו החודש על מנת להעלות זיכרונות משותפים מתקופת השירות ברצועת הביטחון. "נפגשנו לאורך השנים", משתף אייל, "אך הפעם פרטנו את כל רגעי האירוע, זה היה מרגש להיזכר יחדיו".
במפגש מרגש זה הפרטים המטושטשים שהיו אחד לשני הצליחו לייצר תמונה בהירה יותר של מה שהיה אז.