הכירו את ציונה 'הקטנה' וציונה 'הגדולה'

כמה מכם משרתים עם מישהי שקוראים לה ציונה? כנראה שלא הרבה, ובטח שלא עם שתיים באותו הבסיס. חוקי ההסתברות נשברו, ובלשכת הגיוס  בירושלים תמצאו כיום שתי ציונות: רס"ן ציונה (ציף) זיידמן אסידון מרמרן, סגנית מפקדת לשכת גיוס, וסמ"ר ציונה ישאנך, רמ"ד בריאות הנפש בלשכה.

"אני נמצאת בתפקיד כבר 5 שנים ואחראית על כל תחום העיסוק במלש"בים", מספרת רס"ן זיידמן אסידון מרמרן, "בתפקיד אני נתקלת בהמון סיפורים מיוחדים, מישהו שתקופה ארוכה היה במקום אחר, מכור לסמים או בעל רישום פלילי. אני עוזרת לנער כזה להתגייס ופתאום שומעת שהוא מצטיין בחוות השומר - התפקיד הזה מראה לי איך אני מסוגלת לשנות חיים של אנשים כל יום מחדש".

"בתור רמ"ד בריאות הנפש בלשכה אני מנהלת את המדור מבחינת החיילים, הקב"נים והפסיכיאטרים", משתפת סמ"ר ציונה ישאנך, "אני אחראית על הבקרה בכל הנוגע למלש"בים שנכנסים לבדיקות, מוודאת סגירת מעגלים בטיפולים ומתן טיפול נכון לאוכלוסיות הכי רגישות בצבא - גם במערך הסדיר וגם במערך המילואים".

הבסיס והשם המשותפים הם לא הדבר היחיד שמחבר בין השתיים. "הייתי החיילת של ציף במהלך השירות שלי, ועכשיו אני כבר שמונה חודשים בקבע", מספרת סמ"ר ישאנך, "כשבעלה היה מתקשר והייתי עונה לטלפון, הוא היה קורא לי ציונה הקטנה ולה ציונה הגדולה".

"קראו לי ציונה על שם סבתא שלי, אבל כולם קוראים לי ציף", מעידה רס"ן מרמרן, "היא עלתה מכורדיסטן, נולדה בדרך לארץ והייתה לוחמת באצ"ל. כשהייתי קטנה ובכיתי, סבא שלי אמר שאני נשמעת כמו 'ציף ציף' - וזהו, מאז אני ציף".

"יש לי המון גאווה בשם שלי", מוסיפה סמ"ר ישאנך, "במיוחד עכשיו כשאני משרתת בירושלים, אני מרגישה חיבור שקשה לי להסביר".

"הדבר הכי ישראלי בעיניי זה הערבות ההדדית בעם ישראל - כשקורה משהו קטן גדול כולם נרתמים", מחייכת רס"ן מרמרן, "כשלא נמצאים בארץ מבינים כמה זה חסר וכמה שאנחנו עם אוהב, למרות חילוקי הדעות". 

"אני רוצה לאחל למדינה שלנו שתהיה בה את האהבה הזו לא רק ברגעי משבר", מוסיפה סמ"ר ישאנך, "שתמשיך לשגשג ולפרוח, שנהיה מאוחדים ונמשיך להתפתח ולגדול".