כאן תקבלו מנת פלאפל - עם אקסטרה אהבה בצד. צפו

הקיוסק של הדודה מרי, פופאי בפונדק ורדה, חצי מנה במפגש גולני או עוגה מתוקה בצומת הגוש. בשולי הדרך נמצאים אלו שזוכרים את השם של כל חייל שעצר לקנות פחית שתייה, והטעמים, הריחות והזכרונות האלה נחקקו מזמן בתודעה הישראלית כצבא, והאנשים שמאחוריהם הפכו לסוג של משפחה. 

המזנון של הדודה עדנה

מאז יציאת צה"ל מלבנון לפני 23 שנה, הדודה עדנה נמצאת בתחנה המרכזית בקריית שמונה, ודואגת להביא לכל חייל וחיילת חיוך לדרך. חוץ מבשלנית, עדנה פרץ היא לפעמים גם 'הפסיכולוגית' שלהם בדרך לבסיס או הביתה.

"למשל אם  חיילת מגיעה  ויש לה בעיה או התייעצות, היא יכולה לעמוד לדבר איתי פה, לספר לי ואני עוזרת לה, אבל זה תמיד נשאר פה", עדנה מספרת עם חיוך בזמן שהיא מצביעה על הלב שלה, "מה שנכנס ללב נשאר בו. העיקר שאנחנו עושים טוב לחיילים ולחיילות - זה מה שחשוב לנו".

קודם כל צריך להיות מקום פה בלב, ואז באופן אוטומטי מוצאים מקום. אלוהים נתן לי ילד אחד, בן אחד, אבל יש לי מיליון, כל החיילים והחיילות הם כמו הילדים שלי

בנוסף לחיוכים ושיחות עם חיילים מזדמנים, אוספת הדודה עדנה עוד משהו: אלפי תגים, סמלים וסממנים שחיילים העניקו לה כאות תודה. כשאנחנו שואלים אותה, 'איך חייל, שעבד קשה בשביל תג היחידה שלו, פשוט יביא לך אותו?' היא עונה בשקט: "הם יודעים שזה חשוב לי, והם נותנים, פשוט כי אני דודה עדנה". 

שלא תטעו - אין לה רק דרגות רב"ט וסגן, לדודה עדנה יש גם דרגת רמטכ"ל. "הוא שהה אז בבית החייל בקריית שמונה", היא נזכרת, "בהתחלה המאבטחים לא הסכימו לי לגשת, אבל אז חיילים הגיעו, הם אמרו 'אתם יודעים מי היא בשביל חיילים?' וזה היה סוף הסיפור". הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו הביא לה את הדרגות שלו, והן תלויות עד היום במזנון.

מפגש 'פלאפל גולני'

מבירת הגליל נסענו ל'פלאפל גולני' בעפולה שהפך לבית לחיילי צה"ל, ובמיוחד עבור לוחמי החטיבה החומה. הפלאפל נוסד ב-1968 ע"י ההורים של דודו פרץ, שהיום הוא בעל המקום, שעלו בנפרד ממרוקו בעליית הנוער. 

דודו לא מרבה לדבר אבל העיניים השקטות והמבט האוהב כלפי כל חייל שעומד מולו אומרים הכול. כשהוא בכל זאת מוכן להיפתח קצת, אנחנו מגלים את הסיפור העצוב מאחורי השלט הצבעוני. "בשנת 1973, אחי אברהם היה בגולני, הוא שירת גם בגדוד 51, וביום האחרון של המלחמה הוא נהרג בקרב, אז ההורים שינו את שם המקום לפלאפל 'מפגש גולני'".

חייל בגולני זה כמו בן שלנו, זה חיבוק גדול. כשאוהבים משהו, מקבלים חזרה, אבל זה תמיד ככה

הפינה החמה בגוש עציון

אם תפסתם קו בגוש עציון, אתם בטוח מכירים את "הפינה החמה". המקום הוקם לזכר ד"ר שמואל גיליס ז"ל, וצחי ששון ז"ל שנהרגו בפיגועים ב-2001. משעות הבוקר המוקדמות וגם הרבה אחרי שהשמש שוקעת, כבר 22 שנים תוכלו למצוא כאן מתנדבים חייכניים שיקבלו את פניכם עם משקאות קרים בקיץ ומרקים ביתיים בחורף.

"זה באמת מקום שמושך מתנדבים, כולם מבינים שהמקום הוא מקום מיוחד, הוא נותן לחיילים הרבה כוח להמשיך לעמוד בעמדה", מסבירה רבקה בן אברהם, אחת מהמתנדבות ב'פינה החמה'.

"ביום העצמאות אנחנו מכינים פה בחוץ מנגל לכ-1000 חיילים, לחיילים שלא יכולים לבוא, אנחנו מסדרים בחמגשיות או בארגזים ושולחים להם לעמדות, למוצבים", מוסיפה רבקה, "כל הגוש רוצה להתנדב ביום הזה".

"קורה הרבה שחיילים נכנסים, לוקחים ממתק או ארטיק, ושואלים מה המחיר", צוחקת רבקה, "תמיד אני עונה - אתה יכול לקחת מה שאתה רוצה, זה עלינו".

ה'פינה' מפוצצת בדגלים, תמונות וסמלים, אבל בעיקר בזכרונות. "מגיעים לכאן מאות חיילים", מספר ישראל רחמים, "הם שומרים עלינו ואנחנו אוהבים אותם ואנחנו נותנים להם את כל מה שאפשר, את הלב ואת הנשמה. כל חייל הוא כמו הילדים שלי, אני אוהב את כולם, בא לי לבכות, זה מהלב. תודה".

אחרי מסע מרגש בין המקומות בצידי הדרך, בו קיבלנו כמות של תגובות ושיתופים ברשתות החברתיות שאליה לא ציפינו, החלטנו שאנחנו חייבים לשתף אתכם בתוצאות ובמסר החשוב שלמדנו: לא משנה אם זה בורקס, מנת פלאפל, או לימונדה צוננת, הקלישאה מנצחת, המתכון הכי טעים יוצא כשמוסיפים לו קורט חיוך, קמצוץ שליחות ובעיקר המון המון אהבה.