האיש והסיפור מאחורי הסלפי הראשון בצה"ל

בין קבוצת צנחנים בשיאו של קורס צניחה, עמד לו אז ב-57' צלם "במחנה" אברהם ורד ז"ל, גם הוא עם מצנח על הגב, ומצלמה מוכנה סביב צווארו. האור הירוק נדלק והלוחמים קופצים מהמטוס. 

צילום: אברהם ורד, במחנה

אחד-אחד, הוא מצלם את הרגע בו הם לפתע במרחק 400 מטר מרצפה מוצקה, שעד לפני שנייה הייתה רצפת כלי הטיס. ורד ממשיך ומתקדם בטור, ועכשיו מגיע תורו לקפוץ, והוא קופץ.

בעודו צונח מטה, ורד צילם "צילום יחיד במינו - צילום עצמי באוויר", כפי שנכתב בשער ב"במחנה". במילים אחרות, צילם ורד עוד לפני יותר מ-60 את מה שלימים יהפוך לאחד ממאפייני שנות ה-2000 - הסלפי. 

לצניחה הצטרף הצלם הצבאי מתוך הכרח, לפחות כך הסביר: "אני, פשוט מאוד, צריך את זה. אני מוכרח לדעת לצנוח מהמטוס, כי אם יקרה משהו, אצטרך לצלם במקום ששם ינחתו הצנחנים". בנו, ירון ורד, סיפר לי על צניחות רבות נוספות שקרו בהמשך. על רובם הרחיב בפרטים, ולא הזכיר משהו על שמירת כושר הצניחה. "זאת הייתה תקופה אחרת", טען ירון, ואני מתרשם שהוא צודק.

"רציתי לצלם באוויר", נימק ורד באותה כתבה והמשיך במניית הבעיות בתוכנית: "ראשית - קופצים מגובה של 400 מטר בלבד, זה עובר מהר, שנית - איפה להחזיק את המצלמה כשקופצים והיכן להכניס אותה לאחר הצילום". לבסוף הצליח לצלם כמה תמונות, ולאחר שפיתח אותם ובדק את התוצאה, נוכח לגלות ש"אינם עומדים על הגובה הדרוש". למחרת יצא שנית לצנוח, והצליח במשימה.

אברהם ורד מוקף בלוחמים בתעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים. צילום: במחנה

למרות התמונה, הכתבה ברובה עוסקת דווקא בהתבוננות של ורד בסביבתו, כראוי לצלם. הוא מתאר את רגע הנחיתה, בו כולם מקפלים את המצנח: "הם עושים זאת במין שלווה כזאת, במין אושר. דומה, בכלל לא קפצו לפני רגע לחלל. הקיפול הזה מסמל סיומו של מעשה חדש, לא ידוע". 

הוא ממשיך לדון בגבורה שבצניחה, ותוהה אם היא בכלל קיימת: "דעתי האישית היא שבדרך כלל נותנת הצניחה תמונה מסוימת על אופיו של האדם המוכן לקפוץ מגובה של 400 מטר, אף על פי שהוא יודע שנעשו כל סידורי הביטחון ושאין כל חשש בצניחה עצמה. היכולת לנתר ולזנק  קדימה אל תוך החלל, אומרת כי אותו אדם התגבר על כמה מעצורים, אם כי את הצניחה יכול לבצע כל אדם נורמלי בגוף ורוח". 

צילום: אברהם ורד, במחנה

זאת הייתה גיחה קלה מאוסף הפעילויות הרבות של ורד, גם בפרט עם הצנחנים, שכן עבד רבות לצידם, עד שהוגדר "משלהם", עד כדי כך שהזמינו אותו לגור איתם במה שהפך לשיכון הצנחנים ברמת גן, כך סיפר בנו. למעשה, ההיסטוריה של אברהם ורד כצלם ארוכה ומרשימה, ואף כוללת בתוכה את עיטור המופת אשר קיבל ב-62' על אומץ ליבו כשהצטרף לכוח הפשיטה על מוצב נוקייב, בו צילם והיה בין הראשונים בפינוי הפצועים.

תמונתו המפורסמת של אברהם ורד, צנחנים לאחר הצניחה במלחמת סיני

עבודתו עיצבה עבור הדורות הבאים את התמונות שעולות בראשם כשהם חושבים על קום המדינה ומלחמות ישראל. מצלמי המלחמה הראשונים שלנו, שבמקרה צילם גם סלפי, אמנם מזווית קצת מצחיקה, אך כנראה שבלית ברירה. נראה אתכם מתעלים על הסלפי הזה.