יש לעדכן את המפקדים האישיים ואת נגד הלוגיסטיקה של היחידה בכל חוסר בפריט לבוש והם ידאגו לספק מענה חלופי עד להגעת הציוד החדש.
גם אחרי 12 שנה - מיכאל מעביר את הסיפור של משפחתו
30.04.23
0
כבר 12 שנים שמיכאל עובר בין בסיסי ומחנות צה"ל כדי לספר את הסיפור של הוריו, שורדי השואה והגבורה. הוא נפגש עם חיילים ומפקדים רבים מכל רחבי הצבא, פורס בפניהם את עדותם של אביו ואמו ומשוחח איתם על הקשר בין הזוועות שהתחוללו באירופה וצפון אפריקה של שנות ה-40 לבין ימינו וחשיבותם של צה"ל ומדינת ישראל כמדינה ריבונית.
מיכאל נולד בתל אביב, בן הדור השני לשואה ולגבורה. אביו ז"ל, נמנה על כ-1,200 יהודים שניצלו בזכות חסיד אומות העולם וקצין המודיעין הגרמני אוסקר שינדלר. אימו ז"ל הייתה ממעטי השורדים מהעיר לבוב בפולין (כיום לביב באוקראינה). השניים איבדו את הוריהם וקרובי משפחה, הכירו בפולין לאחר המלחמה, נישאו ועלו ארצה במהלך מלחמת העצמאות. בבית ילדותו, ספג מיכאל מהמשמעות העמוקה של השואה על העם היהודי - ועל חשיבותה של מדינת ישראל.
הוא שירת בצה"ל שירות ארוך שנים בסדיר ובמילואים והגיע לדרגת רס"ן, אולם גם לאחר שחרורו, דרכו לא התפצלה לגמרי מהצבא. שנים אחרי שפשט את המדים, ולאחר שלמד וחקר, לצד השכלתו האקדמית, את תקופת השואה, מיכאל החל בשנת-2011 להיפגש ולדבר בהתנדבות עם חיילי ומפקדי צה"ל על הנושא שליווה את מחשבותיו מאז ומעולם. "אני מדבר איתם על הכול", הוא מסביר, "תחילה על ההיסטוריה - על סיפורו של שינדלר, על פולין לפני ובזמן המלחמה ועל הנוער הנפלא שנספה; ואז ממשיך לסיפור האישי של הוריי".
"אני נוהג לספר גם על אבי", הוא אומר, "שהיה ספורטאי ושוער בנבחרת "מכבי קרקוב" בהוקי-קרח בטרם החלו ההגבלות על יהודי אירופה וסגירת מועדוני הספורט היהודיים. אני מספר על כך שביקר במכביה השנייה בתל אביב, פלשתינה של שנת 1935, ועל איך שהקריירה שלו נגדעה עם כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית. אני פורס את סיפור ההישרדות של שני הוריי - כל אחד וסיפורו שלו".
"זה לא פשוט - לדבר על השואה ועל מורשת", משתף מיכאל, "אבל זה כל כך חשוב, ואני מוכרח להניח את הקושי האישי בצד. כשיושבים חיילים ושומעים מה עבר העם היהודי לפני 80 שנים בלבד, ללא מגן, הם יוצאים בתחושת הבנה גדולה מאוד של תכלית השירות שלהם. מעבר לכך, כשמדברים על מיליונים שנספו, לא תמיד אפשר לתפוס ולעכל את המספר הזה. אבל כשיורדים לרמת הפרט והמשפחה - הדברים מקבלים מימד אחר לגמרי".
כשאני שואל אותו איך עומדים במשך 12 שנים ומדברים על סיפור כואב כמו סיפורם של הוריו, הוא עונה בביטחון: "הכול מתוך ההבנה כמה חשוב לשתף את הסיפור הזה עם האנשים שאמונים על ביטחון המדינה. אני מדבר איתם מנקודת מבטו של יליד הארץ הזו וכאחד ששירת בצבא, ויודע להסביר את החשיבות שבקיום שלו. בכל פעם שאני עומד מולם ופוגש אותם, גם אחרי 12 שנה - זה מרגש ומורכב כמו בפעם הראשונה".
לצד המפגשים שהוא מקיים עם חיילי צה"ל, וכחלק מרצון לקחת חלק בעיצוב וחינוך דור העתיד, מיכאל מלמד בהתנדבות, כבר למעלה מחמש שנים, מספר מקצועות במסגרת תוכנית "גשר אל הנוער" - שמאפשרת לנוער בתיכון לתגבר את לימודיו לצד אלה בבית הספר, כדי למנוע את נשירתם ממערכת החינוך.
"לפני כמה חודשים", מספר מיכאל, "נשלחה אליי, להפתעתי, אגרת הוקרה מרגשת מהרמטכ"ל לשעבר, רא"ל אביב כוכבי, לקראת סיום כהונתו, בה כתב: 'אני מודה לך על החשיבות שאתה מייחס לחיבור בין היסטוריית העם היהודי לחיילי צה"ל ומפקדיו. סיפור חייך, השזור במורשתו של דור שלם, הוא סיפור המשלב שואה וגבורה, עם תקומה ואיתנות והוא, יחד עם הרוח אשר הובילה אותך בדרכך, משמש השראה לכולנו'. קטונתי מדברים אלה, אך אני משתדל לבצע את המשימה החשובה הזו כמיטב יכולתי, ככל שאוכל להמשיך ולעשות אותה".
"באחד המפגשים האחרונים שהעברתי בשבטה", נזכר מיכאל, "שאל אותי אחד החיילים: 'עם איזה מסר היית רוצה שנצא מהמפגש הזה'? עניתי שאני רוצה שהם יצאו מהמפגש עם הבנה כמה חיוני צה"ל בשמירה על ההבטחה שאירוע נורא כל כך לא יחזור על עצמו. הרצון להבהיר את זה ולהעמיק את הקשר בין הדברים לבין חשיבות כוחות הביטחון - מניע אותי להמשיך להסתובב בין הבסיסים, להיפגש עם מפקדי צה"ל וחייליו ולהעביר הלאה את המורשת החשובה של העם שלנו".
פרטיו של מיכאל נמצאים במערכת החינוך הצבאית המיועדת למפקדי צה״ל וחייליו, לטובת תיאום מפגש עימו. המפגשים מתאימים לכל ימות השנה, ומיועדים לפורום של מאה משתתפים ומעלה, בהכשרות, בקורסי פיקוד והדרכה, קצונה ומקצועות נגזרים לכך.
