יש לעדכן את המפקדים האישיים ואת נגד הלוגיסטיקה של היחידה בכל חוסר בפריט לבוש והם ידאגו לספק מענה חלופי עד להגעת הציוד החדש.
"אחרי הכול - זה מראה לילדים שהם גדולים ושווים. זה עולם ומלואו עבורם"
הכירו את צוריה, שמהאופטימיות המדבקת ואהבתו לצבא אי אפשר להתעלם. אחרי ילדות מאתגרת היום הוא מגשים את חלומו, ויחד עם בני נוער נוספים עם תסמונת דאון, מתנדב בתוכנית 'גדולים במדים'. אביו, רב צבאי בחיל האוויר, מסתכל לאחור על 17 השנים האחרונות והקשיים שהיו בדרך: פינוי גוש קטיף, מחלות בדרכי הנשימה, האבחון בלוקמיה והתסמונת עצמה
"נכון, הבן שלי מביא איתו שאלות ותהיות על העתיד, אבל יותר מהכול - הוא מביא אור וטוב לעולם, שמחה, אהבת חינם ונשמה עמוקה שאין לה תחליף", כך מספר בהתרגשות רס"ן אופיר ברינר, רב צבאי בחיל האוויר, על בנו, צוריה.
הוא נולד בעיצומה של תקופה מטלטלת עבור המשפחה לאחר פינוי גוש קטיף. "רק כשצוריה נולד גילינו שיש לו תסמונת דאון. זה היה שינוי בעלילה, לא ציפינו לזה". הוא חלה שוב ושוב במחלות שונות בדרכי הנשימה, כאלו שמאפיינות לוקים בתסמונת דאון. המשפחה ביקרה בבית החולים בתכיפות גבוהה, ובגיל שלוש הוא החלים.
רס"ן ברינר ואישתו תמר חשבו שהרע מכל כבר מאחוריהם, ואז צוריה חלה בלוקמיה. "תוך שבועיים צוריה יצא מסכנת חיים חמורה, ושמונה חודשים לתוך הטיפול, הוא כבר החלים לחלוטין", מספר רס"ן ברינר, וממהר להסביר שאחת הסיבות לכך בעיניו, היא האופטימיות והשמחה של הבן שלו. "בין הטיפולים, צוריה הסתובב בבית החולים, חיבק את הילדים ואת הצוות ובירך את כולם לשלום. אני זוכר מקרה בו אחות הכניסה לו מחט ליד והוא צרח ובכה מכאב, אבל ברגע שהיא סיימה, הוא חייך אליה, חיבק אותה ואמר לה תודה. אי אפשר שלא להתאהב בילד הזה".
מאז שהיה צעיר, צוריה ראה את אביו כמודל לחיקוי והסתכל עליו בהערצה בכל פעם שלבש מדים ונסע לבסיס. "הוא חי את זה יחד איתי ועם כל המשפחה", מסביר רס"ן ברינר, "חגגנו חגים בצבא והסתובבנו בבסיסים. הוא התחבר עם כל החיילים ותמיד רצה להיות כמוהם".
בימים אלו ממש - צוריה מגשים את החלום. בבית הספר שלו פועלת תוכנית "גדולים במדים" שתחת חיל הלוגיסטיקה ובשיתוף עם עמותת "יד לילד המיוחד", בה מתנדבים התלמידים בבסיס חיל הים באשדוד ובמחנה ביל"ו שבאוגדה 98. "זה חלום שהתגשם מבחינתו", מתגאה רס"ן ברינר, "ובעזרת השם, הוא גם יתגייס לצבא כחלק מהפרויקט".
יחד עם צוריה, מתנדבים במחנה ביל"ו בני נוער נוספים בעלי תסמונת דאון. חלקם מתנדבים בצמוד למפקד הבסיס, רס"ן שמעון מלכה, באים מדיי יום לתקופה של ארבעה חודשים - שבתומה תיבחן האפשרות לגייס אותם לשירות מותאם באורך מלא.
כמו שמשקף רס"ן ברינר, יחד עם האור והאהבה שמביא איתו ילד בעל תסמונת דאון - מגיעים גם אתגרים לא פשוטים. רס"ן מלכה לקח את האתגרים האלו כמשימה אישית. "לתת לנערים האלו מקום שהם אוהבים ושאוהב אותם חזרה - זה לא משנה רק עבורם, אלא גם עבור ההורים שלהם", הוא מסביר, "כשאני, בתור אבא בעצמי, מסתכל על הורה, אני יודע שהוא רוצה לדעת שיש אנשים שדואגים לילד שלו, נותנים לו משהו שיחזיק אותו, יעשה אותו מאושר ויתן לו משמעות - לא משנה מה".
רס"ן מלכה מלווה את תוכנית "גדולים במדים" כבר שבע שנים בבסיס עליו הוא מפקד, ובכל יום הוא מתרגש מחדש. מעבר לתרומה למתנדבים, התוכנית גם מלמדת את הסובבים אותם להכיל את השונה. "המתנדבים של 'גדולים במדים' הם חלק מהבסיס שלנו לכל דבר, וזה פותח את הלב", משתף איתנו רס"ן מלכה, "זו מתנה לבסיס שלנו, ושלי באופן אישי. יש רגעים איתם שאני לא אשכח לעולם". לסיכום אמר לנו רס"ן ברינר בהתרגשות "'אחרי הכול - 'גדולים במדים' מראים לילדים שהם גדולים ושווים. זה עולם ומלואו עבורם".