הענקת הדרגה, הנאומים ומעמד ההחלפה. צפו בסיכום היום

רא"ל אייל זמיר החל היום (רביעי) את תפקידו כראש המטה הכללי ה-24 של צבא ההגנה לישראל.

מוקדם יותר היום, הועלה אלוף אייל זמיר לדרגת רא"ל במעמד שנערך בראשות ראש הממשלה, בנימין נתניהו ושר הבטחון, ישראל כ"ץ. לאחר מכן, ביקרו הרמטכ"ל ה-23 והרמטכ"ל ה-24 בכותל המערבי ובבית הנשיא, שם נשיא המדינה, מר יצחק הרצוג, בירך את הרמטכ"ל על כניסתו לתפקיד.

בהמשך ביקרו המפקדים בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל, הדליקו נר זיכרון והניחו זר לזכר חללי מערכות ישראל. 

מסדר ההחלפה של הרמטכ"ל ה-23 והרמטכ"ל ה-24, נערך במחנה "רבין" (הקריה), בהשתתפות מפקד פיקוד המרכז של צבא ארה"ב (סנטקום), הגנרל (****) מייקל אריק קורילה, פורום המטה הכללי, בני המשפחה ומפקדים נוספים. 
המסדר התחיל בתרועת "יזכור" לזכר הנופלים.

רא"ל אייל זמיר, שכיהן בתפקידו האחרון כמנכ"ל משרד הביטחון, יחליף בתפקידו את ראש המטה הכללי, רא"ל הרצי הלוי, אשר שירת בתפקיד במהלך השנתיים האחרונות ומסכם כ-40 שנות שירות בצה"ל.

צה"ל, חייליו ומפקדיו מקבלים בברכה ומצדיעים לרמטכ"ל ה-24.

16:45 | מעמד ההחלפה של הרמטכ"ל ה-24:

15:06 | הרמטכ"ל ה-23, רא"ל הרצי הלוי, והרמטכ"ל ה-24, רא"ל אייל זמיר, ביקרו בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל בהר הרצל, כחלק מיום חילופי ראש המטה הכללי.

הרמטכ"ל היוצא והנכנס ביקרו בהיכל הזיכרון הממלכתי, השניים הניחו זר והדליקו נר זיכרון לזכר חללי מערכות ישראל אשר נפלו למען הגנת המולדת.

הרמטכ"ל ה-23 והרמטכ"ל ה-24 הצדיעו לזכרם של פקודיהם, מפקדיהם וחבריהם, שנפלו בעת מילוי תפקידם בלחימה.

14:42 | הרמטכ"ל ה-23 וה-24 ביקרו בכותל המערבי. הביקור בכותל המערבי נערך בהשתתפות הרב הצבאי הראשי של צה"ל, תא"ל הרב איל קרים, ורב הכותל, הרב שמואל רבינוביץ.

11:06 | דרגות רב-אלוף הוענקו לראש המטה הכללי ה-24, רא"ל אייל זמיר.

נאום ראש המטה הכללי היוצא, רב-אלוף הרצי הלוי:

מעל חמישים ושבע שנים שאני אזרח במדינת ישראל, כמעט ארבעים שנה חייל של המדינה; שנתיים וחודשיים בתפקיד החשוב הזה בתקופה מאתגרת. בוקר שמחת תורה תשפ"ד, ה-7 באוקטובר 2023, מחלק את כל אלה לשניים: לפני ואחרי ולרגע לא יישכח. הייתה לי הזכות להתייצב ולומר "הנני". בכישלונות ובהצלחות.

ראש הממשלה, שר הביטחון, שרים, אימי היקרה – המייצגת כאן שניים, הוריה של שרון רעייתי, מפקדים, אייל ומשפחתו, משפחתי שלי.

עם כניסתי לתפקיד רחשה מחלוקת בחברה הישראלית. לא מחלוקת צבאית או ביטחונית, אך צה"ל הוא צבא העם והמחלוקת חלחלה בעיקר לשורות המילואים. צה"ל ניצב מול אתגר שאיים על לכידותו ועל אחדות שורותיו. אין לצה"ל סמכות למנוע מאזרחים להביע את דעתם על-אף היותם אנשי מילואים כשאינם בשירות, אך לא אפשרנו להם, במסגרת מילוי תפקידם, להיות מעורבים; ביקורת קיבלנו משני צי די המחלוקת, אך בחרנו לשמור את צה"ל אחד.

פעלנו ברוח המקורות במסכת סנהדרין: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת". ביד החזקה קירבנו, לא ויתרנו בקלות על אף אחד מהמשרתים והיכן שנדרש, נקטנו פעולה ברורה והרחקנו. כך ב-7 באוקטובר, ב-06:29 בבוקר, כולם הגיעו, צה"ל אחד. המחלוקת נותרה בשוליים. פעלנו, כמו תמיד, מתוך האחריות לביטחון המדינה.

כשהמדינה שאתה כל-כך אוהב נתונה בסכנה, אין מקום שאתה רוצה להיות בו יותר מזה שהייתי בו אני. להוביל ולהשפיע. הייתי מעדיף למנוע. הייתי מעדיף שדבר מזה לא היה קורה. זאת המשמרת שלי ומה שקרה הוא באחריותי ואני נושא ואשא בה לתמיד. בשם האחריות אני גם מסיים את תפקידי. מהמילים הגדולות, שרבות מדובר בהן, אך המשמעות - בעיני המתבונן.

אני רואה באחריות עניין ערכי ולא משפטי. גבוהים הערכים מהחוקים. חשתי תמיד את אחריותי כמפקד הצבא ובפרט ביום שמחת תורה. זה עד עולם איתי. האחריות לאזרחים, למפקדים ולחיילים שנלחמו בחירוף נפש ולא שבו, לאנשים שחיכו לצה"ל שלא הגיע, לפצועים, לחטופים כולם.

בארבעה עשורים אני אחראי גם לכמה הישגים שאירעו לפני ה-7 באוקטובר וגם אחריו, מהלכים חשובים שעשינו – פקודיי ואני. את האחריות תמיד בדקתי ממני ומטה. האמנתי מאז ומעולם בגיבוי לאנשיי, בלימוד ובחניכה – לטעות ולקום ולהוביל קדימה, בפיקוד מלפנים.

שר החינוך, זלמן ארן, נהג לומר שהוא הולך אחרי בן-גוריון בעיניים עצומות, אבל מדי פעם פוקח עין כדי לוודא שבן-גוריון שומר בעצמו על עיניים פקוחות. מעולם לא הלכתי בעיניים עצומות אחרי איש, אבל סמכתי. תמיד פקחתי עיניים וכך גם הבטתי אל הכישלון. מי שלא עושה זאת לא ידע לתקן.

ביום שני שעבר, ישבנו כ-600 קצינים וקצינות בכירים בצה"ל להציג את התחקירים של אירועי ה-7 באוקטובר. תהליך עמוק, מקצועי ונוקב. לא חיפשנו הקלות. הצגנו לקציני צה"ל, הצגנו לקהילות בנגב המערבי ולראשי המועצות והיישובים, הצגנו למשפחות השכולות. זו חובתנו המוסרית, זו חובתנו המקצועית.

מעתה, חייב כל קצין ומפקד, לראות עצמו כאילו הוא עצמו נכח ב-7 באוקטובר. כך לזכור, ללמוד את הלקחים ולפעול על-מנת שלא יישנה עוד יום כזה בתולדות האומה. במשך שנים רבות צה"ל עמד במשימותיו. ב-7 באוקטובר צה"ל כשל. היה כאן כישלון עמוק, אך אין זה נכון שכישלון בסדר גודל כזה יתוחקר רק בצה"ל ובשב"כ.

צה"ל הוא חלק מסדר עדיפות לאומי, מקבל מדיניות ופועל על-פיה. הקמת ועדת חקירה ממלכתית נחוצה וחיונית – לא כדי להאשים, אלא בראש ובראשונה כדי להגיע לשורש הבעיות ולאפשר תיקון.

ראינו מעשי גבורה רבים, ב-7 באוקטובר ובחודשי המלחמה הרבים שאחריו. אזרחים שיצאו עם אקדח בודד מול מחבלים עם רובים, אזרחים שהגנו על משפחותיהם בחירוף נפש, בגבורה עילאית, רעה לתפארת – רעה כי נדרשנו לה, תפארת נצח בערכיה. גבורת מפקדים ולוחמים מכוחות הביטחון ומצה"ל, שב תנאים קשים לחמו ועשו הכול כדי לעצור את מעשי הטבח.

במלחמה הזו מפקדי צה"ל פיקדו מלפנים – מג"דים, מח"טים, מפקדי אוגדות ופיקודים, כולם היו בראש אנשיהם. זו דרכו של צה"ל. כך גם איבדנו מפקדים בכירים במלחמה, אך בשם המנהיגות, הדוגמה האישית ובעיקר בשם השפעתו הגדולה של המפקד הנמצא מלפנים - כך נכון, כך יהיה נכון תמיד.

"אני נשבע לשמור אמונים למדינת ישראל לחוקיה ולשלטונותיה המוסמכים... ולהקדיש את כל כוחותיי ואף להקריב את חיי להגנת המולדת ולחירות ישראל". זוהי שבועת החייל. הייתי נכון לכך בכל יום מחדש, מחויב עד אין קץ, גם היום. גם מחר. הייתי תמיד נאמן למדינה. לא הסתרתי דבר מהממונים עליי, פעלתי בשקיפות, כאשר טובת המדינה והכלל קודמות תמיד לטובתי שלי. מעולם לא הייתי נאמן לאדם כאדם, למעט לאחת.

כולנו בני-חלוף, המדינה חשובה מאיתנו ולפיכך נאמנותנו לעולם נתונה לה, ולשרשרת הפיקוד, כשצה"ל כפוף לדרג שמעליו. אני יודע, ראש הממשלה, שככל שעולים בדרג, אישור הפעולות קשה יותר והאחריות כבדה יותר. אני מעריך את החופש שקיבלנו ליזום ולפעול.

צה"ל חווה לעיתים יחס משתלח. לפני המלחמה ובמהלכה. הוא לא מסייע לנו להפוך טובים יותר. הוא עלול לפגוע באמון הפקודים במפקדיהם, לערער הורים, שילדיהם מחרפים נפשם בשדה הקרב. הכרסום בצה"ל לא יסייע למוטיבציה ולבחירה בשירות לאורך שנים. לא חייבים להיות לוחמים כדי להביע דעה, אך חלק מה מטיפים על מחסור באומץ ובנחישות מעולם לא הרגישו הדק קר בלילה מול אויב, לא שמעו נשימות חבר פצוע על אלונקה הנישאת בשטח עוין.

מפקדי צה"ל אינם גיבורים שבדיעבד ולא בוחרים להיות חלק ממהלך על-פי שיעור הצלחתו. אנו אחראים לטוב ולרע. ניצבנו ליד אנשינו בכל אירוע קשה, כאבנו ולמדנו איתם, הנחנו יד על הכתף והמשכנו ביחד קדימה.

תמיד הקשבתי לביקורת, לזו העניינית בפרט , לאמירות מהן ניתן ללמוד ולהשתפר. פעלתי למען הכלל ביושרה מקצועית, וכך אני גם יוצא מכאן היום. אני מרכין ראש בצער כלפי בני עמי, זוקף קומה מול אויבינו ונושא עיניים בגאווה אל פקודיי – על גבורתם, אל אנשי המילואים הנפלאים, אל אזרחי ישראל ששלחו את בניהם ובנותיהם להיות חיילינו, גם אחרי שטעינו.

אני רוצה לדבר על פקודיי הבכירים, האלופים, תתי-האלופים. על אלה שרצו לשטח ובחזרה, שנעו בין תכנון לביצוע, שחתמו מקצועית על התוכניות המסובכות והמסוכנות ביותר. כל אחד מהם מפקד על עשרות אלפי אנשים. פיקוד הוא יותר מניהול. הוא כולל בתוכו אחריות יום יומית לחיי אדם וסיכונים. זו אחריות טוטלית. כל אחד מהמפקדים הללו התפתח שנים כמפקד שדה.

לאורך המלחמה, במפגש התכוף עם דרג המפקדים בשטח, ידעתי עד כמה אני סומך על פקודיי וכמה חשוב עבורם שיחושו בכך. אני בוטח ב יכולותיהם, בערכיהם ובאומץ ליבם, בשדה הקרב ומחוצה לו.

העמדתי את עצמי בכל מהלך במלחמה הזו במבחן: מעולם לא הסכמתי לשלוח מפקדים ולוחמים למקום שלא הייתי מוכן להתייצב בו בעצמי וּלהוביל מלפנים. מֶעולם לא שלחתי לִמשימה שלא הייתי מוכן לבצע ראשון. היה לי הכבוד להיות מפקדם ואני גאה בהם יותר מאשר הייתי גאה, אי-פעם, בתפקידי.

אני מצדיע לאנשי המילואים, המפקדים והחיילים, זינקתם עוד בטרם קראנו לכם וִיצאתם להילחם. הלכתם ברגל, הטסתם מטוסים רחוק מגבולות המדינה, נלחמתם בּגבורה לאורך תקופה ארוכה ואני יודע שתהיו שם כל אימת שיידרש.

הייתם בעזה, בלבנון וביהודה ושומרון, הייתם אזרחים בעלי דעות שונות וחיילים עם משימה אחת. אני מצדיע לכם ולא פחות מכך למשפחותיכם

אני רוצה לקוות שיש בגודל השעה כדי לסייע בלקיחת החלטות אמיצות, שיאפשרו גיוס של כל חלקי האוכלוסייה. צה"ל ערוך ומוכן לגייס את כולם ונדרש להם. כך, בין היתר, נפחית את העומס על אנשי המילואים.

המלחמה לא תמה. הניצחון הוא יעד הכרחי, אך במילים בלבד לא מנצחים. עשינו את הפעולות הנכונות – הציר האיראני פגוע, מפולג וביטחונו נמוך משמעותית ביחס לזה שהיה. את כוחנו הוא חווה.

פגענו אנושות בחיזבאללה, חסרונו של נסראללה בולט לחיוב בכל האזור; תקפנו באופן משמעותי באיראן, יכולותינו ברורות להם ויש עוד; ייצרנו מרחב אבטחה משמעותי בסוריה וגרענו מרבית מיכולותיה האסטרטגיות; ואנו ממגרים טרור באופן רחב ביהודה ושומרון. חמאס ארגון מוכה באופן קשה, אך אין לעצור. אסור שישלוט, אסור שיבנה כוח.

כל אלה יחד מאפשרים לעצב אחרת את האזור. אם לא נחבר את ההישגים הללו למציאות חדשה, הם יישחקו. יהיה כאן עתיד טוב, אני בטוח בכך. יש לעשות הכול כדי להשיב את החטופים, כולם, חיים וחללים – זהו חלק הכרחי לניצחון. אני מבקש לשלוח מכאן תנחומים למשפחת יהלומי, שבשעה זו מביאה את אוהד למנוחת עולמים בקיבוץ ניר עוז. 

בין המשאות הכבדים ביותר בשנה וחצי האחרונות, היו אלה של נשות המאו"גים, המח"טים והמג"דים, ובכלל – נשות כל מפקדי השטח. מעולם לא היה קל, אך במלחמה הכול מחריף. אני מודע לדאגות, לבדידות, לאחריות העצומה המוטלת על כתפיכן.

בשם צה"ל ובשמי – אני מודה לכן על היוזמה, על הסיוע ועל התמיכה מבית. מעטים הם היודעים את עמל יומכן בתקופה זו.

בתוך נשות המפקדים, אני מודה לאחת שלי ומודה לילדינו. עמדתם לצידי תמיד והייתם מקור לכוח ולגאווה. בהומור שיש בו מן האמת, אמרת מפעם לפעם שרון, שההגנה על המדינה אצלי היא בעדיפות אחת מעלייך. דרך משפחתית מאתגרת, כמה אני שמח שבחרת ללכת עימי. היטבת לי את הדרך והארת אותה. הסכמת לוותר על חלקים גדולים ממני למען הכלל, ומהיום בו פרצה המלחמה לא ויתרת לעצמך.

אני יודע שביקשת שלא אזכיר, אני מרשה לעצמי. הלכת לכל מקום שהיה בו כאב וצער. הלכת להקשיב, הלכת לחזק, גם אם שמעת ביקורת – לא הרפית. רצית לשמוע על הבן או הבת. את זוכרת את כולם. מדי יום יצאת וביקרת בכל קצווי הארץ, מכל גווני החברה, ושבת וכתבת לי איזה הון אנושי נהדר יש כאן וכמה ממנוּ איבדנו. ובתוך הצער מצאת הרבה טוב.

אייל,

צה"ל הוא צבא חזק ועוצמתי. צה"ל הוא גם צבא ממלכתי, זה כוחו – בעמידתו האיתנה והבלתי תלויה. הוא אינו שייך לאיש, אלא לעם. רבים וטובים עברו בתפקיד המשמעותי הזה לפניי. הייתה לי הזכות וכעת היא שלך. אתגרים רבים לפניך ואני מאמין ויודע שתוכל להם.

שים לנגד עיניך את ה-7 באוקטובר מדי יום, מדי שעה, בשוכבך ובקומך. מעריך אותך אייל ומאחל לך דרך צלחה, רצופה בהישגים משמעותיים.

מעולם לא אהבתי אור זרקורים. תמיד העדפתי את עומק הלילה, ללכת בשקט, ללחוש למכשיר הקשר, לחשוב בחדות. אני מעביר כעת פיקוד.

אם תצטרכו חייל ללילה חשוך, אני שלכם, תמיד.

רב אלוף הרצי הלוי, ראש המטה הכללי

נאום ראש המטה הכללי הנכנס, רב-אלוף אייל זמיר:

משרתי ומשרתות צה"ל, אחיי הלוחמים – משורותיכם צמחתי, ואל שורותיכם אני חוזר.

אליכם הטנקיסטים שבצריחי השריון, אל לוחמי הסיירות, החי"ר, ההנדסה והדחפורים שבסמטאות, אל עמדות התותחנים, התצפיתניות בגבולות, לטייסינו שבשמיים ולחובלינו בים. אתם - הלוחמים בסדיר, בקבע ובמילואים, על כתפיכם מוטל עיקר המשא. אתם הינכם ראש החץ הציוני ומגיני העם היהודי.

אחיי הלוחמים, אתם בגבורתכם ובהקרבתכם הייתם ועודכם הכוח שמחולל את השינוי עבור צה"ל והחברה הישראלית. נפעל ביתר שאת לחזק אתכם. צה"ל כולו יעבוד למענכם. כולנו ביחד רתומים למשימה אחת, משולבת וקדושה – הגנת המדינה, הניצחון בקרב  וההכרעה במערכה.

ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו, שר הביטחון, מר ישראל כ"ץ, רב אלוף הרצי הלוי, Our dear friend, CENTCOM Commander - General Kurilla, משפחות שכולות יקרות, מכובדיי כולם.

אני מקבל היום את הפיקוד על צה"ל בחרדת קודש ובענווה. אני מודע לאחריות הכבדה המוטלת עליי. המשמרת הזו אינה ככל המשמרות. זהו רגע מבחן היסטורי. בבוקר השבעה באוקטובר כשל צה"ל במשימתו. הגבול נפרץ. אויבינו חדרו לתוך יישובינו, טבחו בטפנו, בילדינו, בנשינו ובאחינו.

מתוך השבר קם עם ישראל והוכיח שוב את עוצמתו ואחדותו ברגעי מבחן. אזרחים ולוחמים, חתרו למגע, הסתערו ונלחמו כבודדים וכיחידות קטנות, ואף שילמו בחייהם. הם הוכיחו לנו כי אחים אנחנו.

צה"ל הגיע להישגים מרשימים בשדה הקרב. ניצחנו בקרבות בעזה ובלבנון, תקפנו בתימן ובאיראן. ארגון הטרור הרצחני, חמאס, חטף אמנם מכה קשה, אך עדיין לא הוכרע. המשימה טרם הושלמה.

לא ימוש מעינינו זכר בנינו ובנותינו, היפים והיפות, טהורי הלב, כשהם נסים על נפשם ממסיבה בשדה לא חרוש, ניצודים על ידי חיות טרף. נחקוק בליבנו משפחות שלמות, את מבטי האימה של הילדים והוריהם, נשחטים ונשרפים – בניר עוז, בבארי, בכפר עזה ובנחל עוז, בנתיב העשרה, בשדרות ובאופקים.

לעולם לא נשכח את הזעקות, המשוועות לעזרה מול הרוע השטני וחסר הרחמים של המרצחים. לא נסלח ולא נשכח. זוהי מלחמת קיום! נמשיך במערכה להחזרת חטופינו ולהכרעה.

המשימה, שמוטלת עליי מהיום, היא ברורה: להוביל את צה"ל לניצחון; ככתוב בספר תהילים, "אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם". בשיתוף פעולה עם כל זרועות הביטחון, נכה בעוצמה אדירה בכל מי שינסה לפגוע במדינת ישראל ואזרחיה.

מכובדיי,

צה"ל הוא מעשה פסיפס אנושי, שמקבץ אליו משרתים ומשרתות מכל חלקי הארץ. מהעולה החדש מקצרין, דרך חניך המכינה מעלי, הטייסת מקיבוץ לוחמי הגטאות, ועד לנער הדרומי שגדל באילת – עיר הולדתי.

עוד כקצין צעיר בשריון זכורה לי תשובתו של האלוף טליק לשאלה: מהו הטנק הטוב בעולם? טליק ענה: הטנק הטוב בעולם הוא זה שיש לו את הצוות הטוב בעולם.

צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם, מכיוון שמשרתים בשורותיו החיילים והחיילות, המפקדים והמפקדות הטובים בעולם – בסדיר, בקבע ובמילואים. האנשים הם סודו הגלוי, מקור עוצמתו של צה"ל. הם מצוידים ברוח, באמונה ובנחישות שאין להם תחליף.

בהגדרתו הראשונית, ששרירה וקיימת עד היום, צה"ל הוא צבא העם, וממנו הוא שואב את כוחו. צה"ל מבטיח את קיומה ועתידה של מדינת ישראל. מול איומים חיצוניים חובה עלינו ללכד את השורות.

עוצמתו של צה"ל היא באחדותו, בערכיו, בהרכב המגוון שלו, ובחלוקת השוויון בנטל. לכן, נפעל להרחיב את השתלבותן של כלל האוכלוסיות לשורות כל יחידות הצבא. משימת ההגנה על המדינה חייבת להתחלק בצורה שוויונית. בל נשכח כי העם היהודי הוא עם הספר, עם התורה אך גם עם המעשה. אני קורא לכל חלקי החברה הישאלית להשתתף במצוות ההגנה על המולדת. זוהי אחריות משותפת.

גם כיום שבה וחוזרת השאלה: הלנצח נחיה על חרבנו? מדינת ישראל ניצבת בפני איום קיומי, תמידי, בסיסי. כאשר אנו מוקפים באויבים אכזריים, ברוטליים ורצחניים, השואפים להשמידנו, חובה עלינו להמשיך לחזק ולבצר את קיר הברזל.

לשם כך עלינו להמשיך לחזק את צה"ל. על צה"ל להיות ערוך למגוון תרחישים, גם למורכבים ביותר, ובכלל זאת מלחמת התשה רב-זירתית בחזית ובעומק, שבה אנו מצויים מאז השבעה באוקטובר. על תקציב הביטחון לגדול, על הסד"כ לגדול באופן מהיר ואחראי. אסור לנו לחיות על הקצה, ויש לשמר שולי בטחון רחבים ליום פקודה.

מדינת ישראל תמשיך להיות דמוקרטית ומשגשגת, אך גם מדינת מבצר בסביבה עוינת. עלינו לחתור להסרת איומים קיומיים וקטלניים בעודם באיבם. עלינו לשמר רמות מוכנות ודריכות גבוהות בכל דרג ובכל זמן. אסור לשבור שמירה! זה נכון לחייל וזה נכון למטכ"ל.

אני רואה בהשבת אמון הציבור בצה"ל משימה מחייבת. צה"ל ימשיך לתחקר את עצמו באומץ ולעומק. נלמד, נפיק לקחים ונצמח.

אחיי לנשק, אזרחי ישראל, ימים קשים עוד לפנינו, אך אני סמוך ובטוח, כי בסופם יבואו ימים טובים יותר. נדרשים מאיתנו התגייסות, הקרבה, אורך רוח, התמדה ותקווה. עם ישראל חזק, "הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא".

ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שר הביטחון מר ישראל כץ, אני מודה לכם על האמון בבחירה בי כרמטכ"ל העשרים וארבעה. נעבוד בשיתוף פעולה, ורק שיקול אחד יעמוד לנגד עינינו - חיזוק בטחונה של מדינת ישראל ושמירה על בטחון אזרחיה ועתידה. 

משפחות שכולות יקרות, לנצח נזכור את אהובי ליבכם, אחינו ואחיותינו, שלחמו בעוז, בגבורה עילאית והקרבה. אתם יקירי האומה!

אני שולח מכאן איחולי שיקום והחלמה מלאה לכל הפצועים והפצועות בגוף ובנפש.

למשפחות החטופים אני מבקש לומר – פניהם של יקיריכם נשקפים לנגד עיניי וכך גם בקרב חיילי וחיילות צה"ל, בכל רגע. חובתנו המוסרית ברורה – החזרת כולם הביתה, בכל דרך אפשרית ומהר ככל האפשר. נעשה הכול להחזיר בבטחה את התושבים בדרום ובצפון לבתיהם.

רב אלוף הרצי הלוי, שרון והמשפחה, אני מבקש להודות לכם על עשרות שנים של שירות למען מדינת ישראל. הרצי, רק מי שבחר בשירות תובעני, הכרוך בפיקוד ומנהיגות קרבית, מבין את האחריות הכבדה המוטלת עלינו. אנחנו מנווטים על קו רכס דק, שמצידו האחד פעורה תהום ומצידו השני מתנשאת פסגה.

החלטה אחת גורלית מפרידה בין נפילה לתהום עמוקה ובין ההגעה לפסגה. ארבעה עשורים צעדת על קו הרכס, הובלת מבצעים וקרבות. צה"ל בפיקודך התאושש לאחר המחדל והובלת אותו להישגים במערכה הכבדה.

בשם צה"ל אני מודה לך הרמטכ"ל העשרים ושלושה על שירות מסור ועל תרומתך לצה"ל ולביטחון המדינה. למשפחתי היקרה - אשתי אורנה וילדיי, אורי, רוני ואיתי – אני יודע שכמו תמיד אתם איתי באהבה גדולה ובתמיכה איתנה בשליחות המשותפת.

לאימי היקרה, את ואבא ז"ל גידלתם אותי באהבה רבה. אני אוהב אותך מאוד.  

כבוגר הפנימיה הצבאית מלווה אותי הסיסמה, שעליה חונכתי: בהשקט ובבטחה...לפיכך נצניע לכת, מעשינו ידברו.

חיילי צה"ל ומפקדיו, אני מצדיע לדגל ויוצא למשימת חיי, משימת חיינו.

"ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום".