יש לעדכן את המפקדים האישיים ואת נגד הלוגיסטיקה של היחידה בכל חוסר בפריט לבוש והם ידאגו לספק מענה חלופי עד להגעת הציוד החדש.
בחזרה ל-1957, כשצה"ל הדהים את צבא צרפת וניצח 1:3
כשעיני העולם כולו נשואות לגמר המונדיאל, חזרנו למשחק הכדורגל שריתק אומה צעירה, לפני 70 שנה. נח רזניק בן ה-93, שהיה גם לוחם בהגנה ובצה"ל, וגויס לנבחרת הצבאית, לקח אותנו בין האימונים בצריפין, המשחק הראשון בו צפה בן גוריון ושריקת הסיום שהכריעה - ניצחון לנבחרת המקומית
19.07.26
0
כשהגענו לביתו של נח רזניק, בן ה-93, שהיה גם שחקן כדורגל בנבחרת ישראל, התמונות והתעודות המעטרות את הקירות, מעידות על סיפור חייו המגוון: מצד אחד, לוחם ההגנה ולאחר מכן בצה"ל, ומצד שני, כדורגלן העבר ב'מכבי תל אביב'.
חזרנו איתו, ל-1956, לאחר מבצע קדש, בו צרפת וישראל שיתפו פעולה ונלחמו זה לצד זה. היחסים בין השתיים הפכו לקרובים במיוחד, והמדינה הצעירה הושפעה רבות מן התרבות העשירה של הצרפתים. החל מרכבים פרטיים שונים, דרך גרסאות עבריות לשנסונים ואף משלוחי נשק שכללו טנקים ומטוסי 'מיראז'.
באדיבות ארכיון המדינה
במאי 1957, לקראת יום העצמאות ה-9 בלבד של ישראל, הגיעו נבחרות הכדורגל והכדורסל של צבא צרפת לישראל, למשחק ידידות ראשון. לצה"ל הצעיר לא היו אז נבחרות ספורט רשמיות, ולכן נרתמו למשימת הרכבת הקבוצות, הרמטכ"ל דאז, משה דיין, וסגנו ולימים גם הרמטכ"ל, חיים בר לב - שאף גייסו למשימה את מאמן נבחרת ישראל למילואים, אליעזר שפיגל.
באדיבות ארכיון עיתון במחנה
"חיים בוך, אמציה לבקוביץ', שאול מתניה, ג'רי חלדי, אהרון אמר, יצחק נחמיאס, נחום סטלמך, רפי לוי, אברהם מנצ'ל ויוסף צ'יריק ואני", מונה נח, שהיה בלם הקבוצה, את ההרכב - כמעט 70 שנה אחרי. רוב השחקנים נמנו בסגל של נבחרת ישראל, וחלקם גויסו מחדש לצבא, בעבור הנבחרת הצה"לית. האימונים התקיימו בעיקרם במגרש הכדורגל של מחנה צריפין, וחיילים וחיילות רבים הגיעו כדי לצפות מקרוב בכוכבים שלהם מפגינים ביצועים.
היום הגדול הגיע, והמשחק, שנערך באצטדיון רמת גן, עמד להתחיל: "ראש הממשלה דאז, דוד בן גוריון, התייצב בתא הכבוד, לצד הרמטכ"ל, שרים, ואפילו שגריר צרפת בארץ - פייר ז'ילבר".
כבר בדקה ה-20', צה"ל עלה ליתרון בזכות רפי לוי. ב-53' נחום סטלמך נגח והבקיע את השני, והצרפתים צימקו את ההפרש בדקה ה-76'. "אך למזלנו, הצבא הישראלי מיהר להגדיל את הפער דקה לאחר מכן - והכריע את תוצאת המשחק - 1:3 לנו", רזניק ממהר להכריז בהתרגשות כאילו לא חלפו שבעה עשורים מאז.
כבר בבוקר המחרת, כותרות העיתונים סיקרו את הניצחון ודיברו על משחק הידידות שנגמר כשידה של הקבוצה המקומית על העליונה. בן גוריון בעצמו דיבר על משחק הכדורגל הראשון אליו הגיע אי פעם, באחת מהישיבות בהמשך השבוע.
באדיבות ארכיון עיתון מעריב
"זו הייתה תקופה יפה שאני מאוד מתגעגע אליה", מתרפק על אותם הזיכרונות הישנים. בשיחתנו, הוא גם סיפר על זכרונות ילדותו בתל אביב. הנער הצעיר, שקנה את זוג נעלי הפקקים הראשון שלו מהכסף שקיבל לאחר שאסף בקבוקים, ולבסוף הגיע לשחק לאורך שנות הקריירה בקבוצה של עיר הולדתו, מכבי תל אביב.
אבל כמו שכדורגל היה חלק נרחב בחייו, כך גם המסלול הצבאי. תחילה הוא נזכר בגיוס לארגון 'ההגנה', על ידי שמעון פרס: "הוא אמר לי 'תיסע לרחוב הירקון, אני נותן לך סיסמה - שמיים כחולים. תדפוק בדלת, ותגיד את זה'. ואז, הכניסו אותי, נתנו לי להחזיק אקדח ביד ימין, וספר תנ"ך ביד שמאל, וככה נשבעתי כשהייתי בן 15".
"נפצעתי ברמת הגולן", הוא מוסיף על הפציעה בזמן השירות הצבאי, "אני נוסע למוצב החרמון, ובדרך תותחים יורים עלינו. התקדמתי עוד חצי קילומטר קדימה, ובצד שני טנקים עמדו, עזבתי את האוטובוס, השתטחתי מתחת לאחד מהם. ופתאום הרגשתי בום ברגל, ונכנס לי הרסיס ברגל".
ואכן, כמעט 70 שנה אחרי, נח רזניק זוכר את המהלכים מאותו יום, וזוכר את הרגעים המותחים מאותו משחק מיוחד. "אני שילמתי מחיר כבד בשביל הכדורגל", הוא נזכר, "אבל למרות הפציעה ברגל, או כל מה עמד בדרכי - עשיתי הכול בשביל לשחק. כדורגל הוא החיים שלי".
