הרמטכ"ל ה-14

כבוד נשיא המדינה, משפחות שכולות יקרות, בית ישראל.

עוד מהדהדת באזנינו ומצמררת את הגון צפרית הדומייה לרגע אחד היום, ליום אחד בשנה, משתקת הצפירה הזו כל מחלוקת בקרבנו, מפוררת כל חומה של ניכור וזרות ופותחת לרגע אחד של חסד ושל קשב את כל הלבבות לכאובם- אמהות ואבות, אחים ואחיות, אלמנות ויתומים- משפחת השכול.

יום אחר יום, שנה אחר שנה, אתם נושאים עמכם את הכאב שאיננו מרפה ואת הפצע שלא יוכל להגליד. היום הזה- לב כולנו הולם עמכם. זה לצד זה, כשני נרות נשמה, ניצבים להם על לוח ימינו- ולא במקרה- יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות החג והחגא כאב היחיד והתגשמות חלומו של העם חירות ישראל המתחדשת ומחירה הכבד, נורא.

במפנה הדרך, המוביל אולי אל השלום, אנו צועדים היום בשורות חסרות חסרות את חברינו- בניכם- שקרבנם פילס לנו את הדרך עד הלום. צועדים ויודעים, כי גם לעת שלום- אם וכאשר יבוא- תידרש לנו עוצמתו הדרוכה של צה"ל, להבטיח את ריבונותנו ואת אורח חיינו כ"עם חופשי בארצנו". צועדים ויודעים כי מבחנים קשים וכואבים עוד נכונו לנו במעלה הדרך, אך בוטחים בכוחנו לגבור על כל מכשול, כל עוד נדע לשלב ידיים ולבבות ולשמור על אחדותנו- אחדות הפעולה ואחדות העם- מול צרינו מבחוץ ומול יצרינו מבפנים.

בפרוס יום העצמאות המ"ו למדינת ישראל, מרכין צבא ההגנה לישראל את דגליו ומצדיע לחללי מערכות ישראל ומבחני חישול הכח שבינהם- מצדיע ליקריכם- בכאב ובגאון, זכרם- עמנו תמיד.