הרמטכ"ל ה-17

אני מקבל היום את הפיקוד על צה"ל בתחושה עמוקה של אחריות. משמעותה של אחריות זו, היא בחתירה מתמדת למיצוי והפעלה מיטבית של צה"ל, להגנת מדינת ישראל ותושביה. מדינת ישראל מתמודדת עם אחת המערכות הקשות והארוכות ביותר בתולדותיה, מערכה שנכפתה בעל כורחה. זוהי לחימה מרה ומתמשכת ומטרתה לפגוע ברוחנו ובאמונתנו בצדקת דרכנו. אויבנו מבקשים לנפץ את החזון למדינת יהודית דמוקרטית משגשגת.

אנו, בצבא ההגנה לישראל, בוחרים לחנך את חיילנו להיות ישראלים וציונים גאים. לא רק כיוון שאנו מוכרחים, אלא כיוון שאנו רואים זכות להשתייך לעם בעל מורשת היסטורית וערכית כשלנו. יש לנו ייעוד וייחוד שאנו גאים בהם, לא רק על דרך השלילה, אלא כחזון וכאתגר קבוע.

אני, משה יעלון לבית סמולנסקי, בן לאם ניצולת שואה, בתיה זכורנה לברכה לבית זליבר, נכד לשמה ושיינה זילבר זיכרונם לברכה שניספו בשואה, ניצב כאן היום בבית "משואה", כמפקדו של צבא ההגנה לישראל, גם אני איני ניצב כאן לבדי, ניצבים איתי כאן היום רבבות חיילי צבא ההגנה לישראל ומפקדיו, ממשיכי דרכם, מוציאי צוואתם, מגשימי תפילתם החרישית, של אותם שישה מיליונים, שניצבו כקטגורים לצידו של גדעון האוזנר זכרונו לברכה, ולא זכו להגיע איתנו וליטול חלק בתחייתה, תקומתה, התפתחותה וקידומה של מדינת ישראל