חזרה

דברי רא"ל משה (בוגי) יעלון ביום המאבק באנטישמיות

חיילי צבא ההגנה לישראל ומפקדיו,

ממשלת ישראל הכריזה על יום ד' בשבט התשס"ד (27 בינואר 2004) כיום המאבק של מדינת ישראל באנטישמיות. מטרת יום זה היא להגביר את מודעות הציבור בישראל לתופעת האנטישמיות ולבטא הזדהות עם יהדות העולם המתמודדת עם תופעה זו מדי יום.

היום, לפני 59 שנה, נכנסו חיילי הצבא האדום בשערי מחנה ההשמדה והריכוז אושוויץ ושחררוהו. הם מצאו במחנה גופות של כ-600 אסירים שנרצחו בידי הנאצים שעות אחדות לפני השחרור, 7,650 אסירים חולים ותשושים שניצלו מן התופת ומאות אלפי פריטי לבוש ושיער המעידים על הזוועות שאירעו בו בשנות המלחמה.

מחנה אושוויץ מסמל קו שבר שאינו ניתן לאיחוי בתרבות האנושית. באושוויץ התנפץ לרסיסים כל מה שיוחס בתפיסות המודרניות המערביות לאדם, לקדמה, לשוויון, לחירות ולזכויות האדם באשר הוא אדם.

קרוב לשישים שנה חלפו מאז שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ, והאנטישמיות ממאנת להיעלם. היא משנה את פניה, את שפתה, את האסטרטגיה שלה ואף את צידוקיה, אולם מטרתה לעולם לא משתנה- היהודים.

בעשורים האחרונים מאז סיום מלחמת העולם השנייה החלה מתפשטת באירופה, בצפון אמריקה, במדינות ערב ובמקומות אחרים בעולם מגמה שתכליתה ההכחשות להתרחשות השואה או הפחתה ניכרת בממדיה כחלק מהניסיון לשלול את זכותו ההיסטורית של העם היהודי לקיום במסגרת לאומית עצמאית.
מערערים מכחישי השואה על המציאות הטרגית הקשה ביותר שעבר על העם היהודי בכל תולדותיו, ומנסים לייחס לקיום היהודי ולציונות מאפיינים גזעניים כדי להטיל דופי בצדקתם של אלו.

היום, מדינת ישראל עומדת במרכז הזהות היהודית ומהווה מקור גאוותם והגנתם של מרבית היהודים בעולם, מושמצת הציונות ומוצגת כאידיאולוגיה גזענית. ההבדלים בין אנטי ציונות לאנטישמיות נטשטשו מאוד, עד שלעיתים נראה כי אחד הן.

גל האנטישמיות הנוכחי, בייחוד באירופה ואף במדינות שבהן חיים יהודים מעטים, מלווה בתעמולת שטנה הרוויה בתמונות סטריאוטיפיות של יהודים, ונגועה באנטי-ציונות קיצונית. יחידים ומוסדות יהודים מותקפים באלימות, בתי כנסת ובתי קברות יהודיים מחוללים, יהודים חוששים לחבוש כיפה או כל תג וסמל בעל זהות יהודית וישראלית, וכתובות נאצה ומכתבי איום כנגד מנהיגים יהודיים הפכו לדבר שבשגרה.

הסכסוך הישראלי פלסטיני הפך לערוץ המנקז אל תוכו עוינות ושנאת יהודים ומאפשר לאנטישמיות הרדומה להרים ראש.

עם פרוץ המאורעות בספטמבר 2000 החל, כמעט במקביל, גל חדש של מעשי אנטישמיות ושל רטוריקה אנטי ציונית ברחבי העולם, ולדידם של רבים לא היו כמותם מאז תקופת השואה.

שנים אחדות לאחר השואה נוסדה מדינת ישראל והיא הפכה לבית לעם היהודי. קיומה של מדינת ישראל וקיומו של צבא יהודי בה מהווים כיום את יסוד השוני בין תקופת השואה לתקופתנו.

בהתמודדות נגד האנטישמיות יש סכנה שאנחנו, חיילי צה"ל ומפקדיו, נרגיש יהודים וציונים בעל כורחנו, יהודים וציוניים באין ברירה אחרת רק בשל העבודה שבמקומות אחרים עלולה להתפתח שנאה, אך אין זה כך!
אנו, בצבא ההגנה לישראל, בוחרים לחנך את חיילנו להיות ישראלים וציונים גאים. לא רק כיוון שאנו מוכרחים, אלא כיוון שאנו רואים זכות להשתייך לעם בעל מורשת היסטורית וערכית כשלנו. יש לנו ייעוד וייחוד שאנו גאים בהם, לא רק על דרך השלילה, אלא כחזון וכאתגר קבוע.

פעילות צה"ל נמצאת במוקד תשומת הלב של הגורמים האנטישמיים. עלינו להקפיד למלא את תפקידנו בהגנה על מדינת ישראל תוך שמירה על ערכי "רוח צה"ל", ובעיקר על ערך כבוד האדם. עלינו להקפיד על ההבחנה שבין ביקורת לגיטימית על פעילותנו כחיילי צה"ל ועל מדינת ישראל, ביקורת שיש ללמוד ולהפיק ממנה לקחים במקרה הצורך, לבין אמירות גזעניות, אנטישמיות שיש לגנות ולהוקיע.

"בניית החומה" כנגד האנטישמיות עלולה בנקל להביא לגילויי שנאה כנגד אויבנו ואף לשנאת הזר בקרבנו. עלינו להילחם בתופעה זו, שמקומה לא יכירנה במדינת ישראל. היא נוגדת את אופייה היהודי והדמוקרטי של המדינה וסותרת את "רוח צה"ל".

אף שבשלוש השנים האחרונות נפגע ביטחונו האישי של כל אזרח במדינת ישראל, מדינת ישראל היא עדיין המקום הבטוח ביותר ליהודים בעולם. בראייה ארוכת טווח ישראל חזקה וצה"ל חזק ומוסרי הם הערובה להמשך קיומו של העם היהודי ולכך שנושאיה החדשים של האנטישמיות לא יראו ברכה בעמלם ושזוועות אושוויץ לא יישנו לעולם.

הכרה ותחושת שייכות הם שיבטיחו לנו את המשך היותנו צבא גאה וערכי הממלא משימותיו להבטחת שגשוגה של מדינת ישראל.