יש לעדכן את המפקדים האישיים ואת נגד הלוגיסטיקה של היחידה בכל חוסר בפריט לבוש והם ידאגו לספק מענה חלופי עד להגעת הציוד החדש.
חזרה
נאום סיום תפקיד של רא"ל גבי אשכנזי
אורחים יקרים,
כבר תמו כל המילים החגיגיות במילון הפרידות. מי שמכיר אותי יודע שמעולם לא הייתי איש דברים ושאני האחרון שאערוך לעצמי ערב בנוסח "חיים שכאלו". מה גם שאחרי כל ביקורי הפרידה שהיו לי בשבועות האחרונים, שבהם שבתי וסיכמתי את העשייה המשותפת, אני חש שדיברתי מספיק. לכן כל שנותר לי בערב הזה, בתוך כל ההתרגשות מהמעמד ואני באמת נרגש, הוא לומר תודה.
ואני מזהיר מראש שרשימת התודות גדולה כמעט כמו רשימת המוזמנים. תחילה, והחשובים ביותר, תודה למשפחתי המופלאה, אימי פרידה, אבי יוסף עליו השלום, רונית האישה שלצידי וילדיי המקסימים, גלי ואיתי.
השפה העברית כולה לא תספיק כדי לבטא את עומק התודה והאהבה שלי אליכם, על שהלכתם לצידי תמיד, ברגעים היפים ובמשברים, למרות המחיר הכבד שהצעידה המשותפת הזו גבתה מאיתנו לא פעם.
אחריהם, גם אם לעיתים הסדר היה שונה, אני מבקש להודות לגיבורים האמיתיים, שהקרדיט והאהבה שאני מקבל כאן היום שייכים בראש ובראשונה להם:
אלו הם חיילי צבא ההגנה לישראל, מפקדיו בסדיר ובמילואים, ביבשה, באוויר ובים, שמזכירים לנו מדי יום את ייחודה ואת ייעודה של החברה שלנו ואת יופיו האמיתי של עם ישראל, שבאמת טוב שהוא כזה. רוב האנשים בעולם, כשהם חשים ברע או כשיש להם יום לא מוצלח, לוקחים כדור או תרופה או הולכים לנוח. כשאני חיפשתי מקורות כוח במעלה הדרך, קיבלתי אותם במפגשיי עם החיילים הללו.
אמרתי והאמנתי תמיד שאם אתה רוצה למצוא את האמת, רד למטה, לשטח, ותקבל אותה אצל החיילים. את האמת שלי, בארבע השנים האחרונות וגם באלו שלפניהן, מצאתי בקרבם.
אורחים יקרים,
אין כאן הרבה מקום באוניברסיטת תל אביב, ככה שהדבר כנראה אינו אפשרי, אך לו היה אפשר, הייתי מזמין לכאן את חיילי צה"ל כולם, מביא אותם מהמטוסים, ממרכבות השריון ומהצוללות, מהפיקודים, מהמחסומים ומקווי הגבול, מהבט"שיות מבסיסי ההדרכה ומהמטה, מהשדה, ממשקפות המודיעין ומהחימוש, ולוחץ את ידיהם באופן אישי.
אין שיעור לגאווה שהעניקו האנשים הללו לתושבי ישראל, ולי כמי שהייתה לו הזכות לעמוד בראשם. תודה לך, כבוד הנשיא, על התמיכה, על האהבה ועל היחס החם שאתה מפגין כלפי צה"ל במשך שנים ולי באופן אישי.
תודה לך, אדוני ראש הממשלה, לשר הביטחון ולממשלת ישראל כולה על שניווטתם את מערכת הביטחון במים הסוערים של אזורנו ועל העבודה המאומצת, שבזכותה הפכו חייהם של תושבי ישראל, גם אם הם לא תמיד יודעים זאת, לבטוחים יותר.
תודה לראש הממשלה לשעבר, מר אהוד אולמרט, ושר הביטחון לשעבר, חבר הכנסת עמיר פרץ, שנתנו בי את אמונם לפני כארבע שנים והפקידו בידיי את האחריות הזו, שאין נעלה וגורלית ממנה.
תודה מיוחדת לעמיתיי למטה הכללי, אלופי צה"ל שחלקו עימי שעות ארוכות והיו חלק בלתי נפרד מהדרך שסללנו יחדיו למען ביצור עוצמתו של צה"ל וחוסנו. תודה לעמיתיי משירות הביטחון הכללי, ליובל דיסקין, מהמוסד, לדגן ולפרדו, מהמשטרה ומהשב"ס, לבני קניאק, על העשייה המשותפת, המוצלחת וארוכת השנים.
תודה לחבריי שנמצאים כאן, שתמיכתם בי הלכה התחזקה גם אם זמינותי אליהם הלכה וקטנה. חברים שמזכירים לי מאין באתי ולאן, ממחר אני עומד לחזור. הם מזכירים לי את התשתית הערכית שלי שאותה רכשתי משני בתים: בית הוריי במושב חגור, קרקע משובחת לגידול שממנו למדתי מהי עבודת כפיים, איך חורשים תלם ישר ואיך בוצרים את הזמורות. כמו שכבר אמרו כאן, אכן הייתי איש אדמה הרבה לפני שהייתי איש צבא, ובעיניי הדרך לתפקיד הזה התחילה עוד שם, בפרדסים ובשדות של מושב חגור ובשוק הסיטונאי שבו עבדתי יחד עם אבי.
הבית השני שלי היה חטיבת "גולני": חטיבה שכל פרט בה, מצבע הכומתה ועד האנשים ומורשת הקרב שלה, מלמד אותך שגם כשחולמים גבוהה צריך להישאר קרוב לאדמה.
כבר מגיל צעיר ידעתי שגם אם הענפים נגדעים בדרך, השורשים נשארים תמיד. והשורשים שלי, כמו של חבריי הקרובים שהגיעו לכאן, ושל אלו ששירתו עימי לאורך הדרך הם שורשי העץ של חטיבת "גולני".
לכם, חברים יקרים, שהייתם הנוף הבלתי מתחלף בשירות הצבאי שלי, אני מבקש להודות היום על התמיכה ועל האהבה, על שהוכתם לי מהי חברות אמת ומהי אחוות לוחמים. תודה לכם.
קהל נכבד,
אני סוקר את מי שנמצא באולם הזה ורואה אנשים נוספים רבים שליוו אותי לאורך הדרך, ושכולם היו שותפים, כך או אחרת, למסע הארוך. אני רואה משפחות שכולות שחייהן נקשרו בחיי בנסיבות הכואבות ביותר, ושהקשר עימן וזיכרון יקיריהן עמדו לנגד עיניי לאורך כל שנותיי כלוחם וכמפקד. הם עומדים גם היום מול עיניי, הם חסרים מאז ומתמיד.
אני רואה ראשי רשויות ומועצות, שאני גאה בקשר החם והפורה שנוצר ביננו, יחד עם ראשי ארגונים תורמים ומעצבי דעה, שהחיבוק החם שלהם עטף את צה"ל באהבה והעצים את כוחותינו ואת רעיי בני העדה הדרוזית והבדואית, אנשים נפלאים ומסורים, שלמדתי להכיר ולהוקיר.
לצערי, לא הצלחתי להשלים את כל המשימות שרציתי להביא לסיומן, ולכן לא כל מי שחלמתי שיהיה באירוע הזה נמצא בו. אני מודה שפיללתי וקיוויתי לראות כאן את גלעד שליט, שאת הוריו היקרים נועם ואביבה פגשתי בשנים הללו בשיחות כואבות ומרגשות. שיחות שבהן נדהמתי ונפעמתי בכל פעם מאורך הרוח ומתעצומות הנפש שלהם. במשימה הזו לא עמדתי.
תהיה זו עבורי חובה מצפונית עליונה להמשיך ולסייע בכל שאתבקש כדי לקדם את היום הזה, שבו נזכה להביט אל בני המשפחות של הבנים ולומר להם: "יש שכר לפעולתך, ויש תקווה לאחריתך... ושבו בנים לגבולם".
אני חושב שאני מדבר בשם כולם כשאני מאחל הצלחה למחליפי בתפקיד, ידידי ורעי, בני. כשנפרדנו ממך, בני, לפני פחות מחודשיים כנראה ששום אדם לא היה מעלה על דעתו שניפגש שוב כל כך מהר, אבל יש מקרים בחיים, מי כמוני יודע, שהמציאות יותר חזקה מאיתנו, וכנראה שבנקודה הזו למציאות היו בשבילך תוכניות שונות מחופשת שחרור.
בסופו של דבר, ואם נשים בצד את הנסיבות, אני חושב שצה"ל זכה לקבל רמטכ"ל מצויין, ערכי, עתיר ניסיון והישגים. רמטכ"ל שיש לו את כל הכישורים והיכולות להשיב לצבא את השקט שכה נחוץ לו בתקופה הזו, ולהוביל אותו לעבר אתגרי העתיד. בני, כמי שעבד איתך מקרוב בשנה האחרונה, ושנים רבות לפני כן, אני סומך עליך ויודע שביטחון המדינה מופקד בידיים הטובות ביותר. בהצלחה!
אורחים נכבדים,
מכשולים רבים ניצבו בדרכינו, וכפי שאתם יודעים הם לא פסקו ממש עד הדקה התשעים. הזכרתי כבר את המושב ואת העבודות בשדה. מי שהתנסה בלקצור חיטה יודע שבמובנים מסויימים היא הרבה יותר חכמה וסבלנית מאיתנו. כשיש בסביבתה רוח חזקה היא מתכופפת, נותנת לרוח לעבור, ואז מזדקפת מחדש.
כמו החיטה גם לנו זימן מזג האוויר בשנים האחרונות לא מעט רוחות, אך האתגרים והאיומים הנרחבים שאיתם התמודדתי לא אפשרו לי להניח לרוחות הללו לערער את המחוייבות שלי למלא את משימתי על הצד הטוב ביותר, כחולייה נוספת בשרשרת ההיסטורית של שומרי הארץ הזו.
כשהיה צריך לתת לרוחות לחלוף עשיתי זאת ואז המשכתי בדרך, קדימה מבלי להביט לאחור. כדברי דוד המלך בספר תהילים: "השם לא גבה ליבי ולא רמו עיניי, ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני". ככל בן אנוש אינני חף משגיאות, אך גם שגיאות אלו נעשו מתוך רצוני הכן והמלא למלא כהלכה את המשימה שהוצבה על כתפיי, ולשמור על כבודו של צה"ל, שמבחינתי היה לכל אורך הדרך בראש סדר העדיפויות.
מניסיון חיי אני יכול לומר לכם, שהרוחות הללו, שנראות לנו לעיתים שסערה גדולה ישככו בסופו של דבר. מה שלא יחלוף, לא ישכך ולא יישכח, הוא צבא הגנה לישראל, העוגן ההכרחי להבטחת שלומו של העם היהודי וחייליו, שהם התקווה והעתיד של כולנו. בשבועות האחרונים, הייתה לי הזדמנות לסקור בגאווה רבה את הצבא הזה, ממפגשי הפרידה שהיו לי עם היחידות ועם החיילות השונים, עולה תמונה ברורה: תמונה של צבא חזק, כשיר ומרתיע שעם ישראל כולו רשאי וצריך לסמוך עליו ולהתגאות בו. גם אם יש בתמונה הזו עוד חלקים שצריך לתקן, ברור כי היא מייצגת את כל היפה שבחברה שלנו, ואת כל מה שצריך לשמור עליו. על כתפיי כולנו, מפקדים ולוחמים, מדינאים ואזרחים, מוטלת המשימה הזו, כי גם אם זה נשמע כמו קלישאה-באמת אין לנו ארץ אחרת, ואין לנו צבא אחר.
ואסיים ברשותכם, פעם נוספת בתודה לאגף כח האדם, בראשותו של אבי, לאורנה ברביבאי, רמ"ט אכ"א, לאנשי חיל החינוך, לדובר צה"ל, ולכל השותפים בארגון הערב הזה, שריגש אותי יותר ממה שאוכל להודות ולכל מי שסייע לי לשאת באלונקה, במעלה הדרך ולהגיע לאן שהגענו. תודה רבה.
