הרמטכ"ל ה-23

משרתי צה"ל, חיילים, מפקדים ועובדים,

עם הישמע הצפירה, שב ועולה זיכרונם של ששת המיליונים שנרצחו בגטאות ובמחנות ההשמדה, בגיאיות ההריגה ובצעדות המוות. לרגע נרכין את ראשינו ונתייחד עם זכרם של בני עמנו אשר נרדפו ונספו רק בשל היותם יהודים, ומיד נישיר מבט, נישא בגאווה את צוואתם הקדושה, ונפעל כדי להבטיח כי לנצח ייכון הבית הלאומי שלו ייחלו, אך לא זכו בו.

זו חובתנו, זו שליחותנו – זאת הבטחתנו.

מדינת ישראל קמה, בין היתר, בזכותם של לוחמות ולוחמי כל הדורות, שהיו מוכנים למסור נפשם למענה. בימים אלה אנו מצויים במלחמה אשר בראשיתה כשלנו במשימתנו ואיבדנו רבים ורבות – אזרחים, חיילים, חברי כיתות הכוננות ואנשי כוחות הביטחון וההצלה. חיים שלמים שנגדעו באיבם, במלחמה שגם היא נכפתה עלינו ביד אויב נפשע שקם עלינו לכלותינו. אך הפעם אנו שונים. תמורה התחוללה בעם היהודי.

מעם חסר קול וחסר הגנה, לעם שנושא באחריות לגורלו, נלחם ומבטיח – לעולם לא עוד.

לא עוד מגן דוד כאות קלון – כי אם סמל על דגל הלאום המתנוסס בגאווה. לא עוד עם מפורד חסר בית ונרדף בגלות – כי אם עם חזק ועצמאי המאוחד בארצו ובמולדתו. לא עוד אומה ללא כוח מגן – כי אם אומה אשר בשורותיה גיבורים וגיבורות הניצבים זקופים וגאים ונלחמים יחד כתף אל כתף כחלק מצבא ההגנה לישראל.

אנו נלחמים לזכר ששת המיליונים אשר לא יכלו להיאבק באויב שקם להשמידם; עבור בני עמנו שהביטו באימה ובחוסר אונים מבעד לגדרות התיל; למען אלה אשר לא הניחו לגורלם להיחרץ בידי הצורר הנאצי, אחזו בנשק ונלחמו על חייהם ועל חיי עמם בכל כוחם, מלחמת מעטים מול רבים בקומה זקופה; ובשמם של מי שהצליחו להינצל מהתופת הגרמנית וגייסו את שארית כוחם כדי לקחת חלק בהקמת מדינה לעם היהודי.

בשעה שאנו נלחמים את מלחמתנו הצודקת, יהא זיכרון זה מקור כוחנו, ותזכורת לחשיבות קיומו של כוח מגן לעמנו. אנו נושאים על כתפינו את האחריות להמשיך ולהילחם למען חירותו של עם ישראל, ולהבטיח: לעולם לא עוד!

יהי זכרם של ששת המיליונים ברוך.