הרמטכ"ל ה-6

חיילי גדוד 890 ומפקדיו,

לפני שבע שנים, בשעות אחר הצהריים של ה-29 באוקטובר 1956 זינקו לוחמי גדוד זה מפהתי מטוסיהם וכאשר ריחפו בין שמים לארץ נפתחה מערכת "קדש".

בצנחם עמוק בשטח האויב, שישים ק"מ בלבד מתעלת סואץ, היוו לוחמי הגדוד סודה של מערכה שהביאה עמה קץ לחרדה, חופש שייט במצרים ותהילה לצה"ל.

לא כשי הוגשו לנו כל אלה ולא נמות חינם. עדים לכך כוכי המיתלה עקובי הדם וקברי יקירנו.

צעירים, טהורי לב ואמיצים נפלו במלחמה והביאו לנו הניצחון – אך האש אשר יקדה בלבם לא דעכה, והרי היא מציתה להבות בלבבותיהם של בני נוער רבים ההולכים בעקבותיהם ומתנדבים לשרת את עמם בשורות הצנחנים.

היום, לאחר שבע שנים, ממריאים מטוסים רבים יותר אל מול השמים, לאור השמש ובעלטה. היום, רבות יותר חופות המצנחים המכסות את הרקיע. היום, משוכללים יותר מערכות הנשק והחימוש אשר יתנו בידינו את האפשרות להרחיב את כושר התמרון של הגייסות, לפתח מימד נוסף למלחמה ולהעתיק את המערכה אל עומק אדמתו של האויב.

אך גם היום, ויותר מאי פעם עוז הרוח, כושר התושיה והנכונות – הנדרשות לביצוע כל משימה – הם יקבעו גורל המערכה.

ואלו המתרברבים למנוע מאיתנו בנין ופעולות פיתוח – בעודם שקועים עצמם בחולות תימן ואלג'יריה או בהריה של עיראק – מוטב להם כי יזכרו עלילותיו של גדוד זה וחבריו לקרב.

בהתחולל קרבות "קדש" חבשתם עדיין את ספסל הלמודים אך משוכנע אני ובטוח שהרוח אשר הוליכה את אחיכם הבוגרים אל הניצחון – מפעמת גם בקרבכם וכי יש בידכם לבצע כל אשר עשו בזמנם.

בידכם לבצע כל אשר עשו הם בזמנם.

חדורי הכרה וביטחון אנו, כי עמוד תעמדו בפני כל מבחן העשוי לבוא.