"אם לא היינו כאן, לוסיאנו בת ה-3 כנראה הייתה נשארת נכה לכל החיים"

שיחת הטלפון שלי תפסה את שני חברי המשלחת, סרן ענבל סוויסה וסגן ד״ר כול בנדור, בדיוק כשסיימו את ארוחת הבוקר, בהכנות לקראת יום נוסף של ניתוחים בגינאה המשוונית. 

המשלחת, שנחתה שם בתחילת השבוע, מסייעת במצב החירום ההומניטארי בעקבות סדרת פיצוצים בעיר באטה - שגרמו לנזק רב ולמאות הרוגים ופצועים.

"אני בדיוק עוזר לארגן את הציוד והאספקה לפני היציאה לבית החולים", מסביר סגן כול בפתיחת השיחה הבין-לאומית המקוטעת, וקל לשכוח שממש לפני רגע היה בכלל בשטח, כקרפ"ג (קצין רפואה גדודי) 101 בחטיבת הצנחנים.

ממש לא קשה לאבד תחושת זמן במרוץ בו הם נמצאים. "הגענו רק לפני כמה ימים, ואני כבר לא בטוחה באיזה יום - אבל הקפיצו אותי לכאן בדיוק באמצע דיון", משחזרת סרן סוויסה, "מיד עזבתי את הכול, התקשרתי למפקדים שלי והתארגנתי ליציאה. הייתה לי תחושה שאני עומדת להגשים חלום".

המשלחת הגיעה לאזור האסון כמה ימים אחרי הפיצוץ, והיו לזה השלכות קריטיות - הפצעים הספיקו כבר להזדהם: "אנחנו מטפלים קודם בזיהום ורק אחר כך בפציעות מעיכה, רסיסים, כוויות ושברים מרוסקים".

60 המשרתים הישראלים מחולקים לצוותים, המפוזרים במתחמים בעיר ובמשימות שונות בסביבתה. "קשה לקרוא למקומות האלה באמת בתי חולים - יש כאן חללים עם מיטות לקבלת פצועים, אבל לא הרבה מעבר", מספרת סרן סוויסה, "המתחם הישראלי שהקמנו כולל בתוכו יותר ציוד רפואי ואמצעים - שם הצוות שלנו עושה את ההליכים הרפואיים המורכבים יותר".

לסרן סוויסה יש תפקיד נוסף במשלחת - מנהלת עבודה, וכחלק ממנו היא אחראית לקבוע ולסדר את הניתוחים שייערכו בכל יום. "זאת מחשבה קצת מייסרת - הרשימה לא מפסיקה לגדול ואני יודעת שלא נספיק לטפל בכולם, ועולה גם המחשבה מי ידאג להם אחרי שנלך?", היא מודה ומיד מוסיפה, "זה להבין שלא נציל את העולם, אבל כן אפשר לתת את המאה אחוז שלנו ולקוות שזה מספיק".

ויש מקרים בהם זה באמת מספיק: "אתמול ניתחנו מטופלת, והמצב שלה היה לא טוב בכלל - היו לה חתכים עמוקים והזיהום שלה התפשט. כשפתחנו את החבישות בערב, המצב היה טוב יותר משיכולנו לדמיין. באותו רגע המרדים צילם אותי מחייכת, אולם ליד רגל פצועה, אבל מחייכת".

חברי המשלחת מגיעים גם לכפרים הסמוכים, כדי לתת מענה רפואי לאנשים שמפחדים ולא יכולים להרשות לעצמם להגיע לעיר: "צריך להבין שביום-יום אין לאנשים פה גישה למערכת בריאות, ולא את האפשרות לשלם על טיפול רפואי. הם אפילו מפחדים להגיע לבתי החולים, מחשש שיחייבו אותם".

"על אף שקראנו לאנשים ופרסמנו שהטיפול שלנו בחינם, המון עדיין חוששים לפנות אלינו", מתאר ד"ר בנדור את המצב המורכב בשטח. 

לכן הם יוצאים ומגישים טיפול עד הבית - מקימים עמדה קטנה, פורסים ציוד, תרופות ואנטיביוטיקות ומתחילים למיין את האנשים: "אנחנו מעניקים טיפול ראשוני מקומי למי שאנחנו יכולים, ואפילו שולחים חלק לבית החולים". 

רוב האנשים בכפרים, כפי שמעידים חברי המשלחת, לא פגשו רופא מעולם: "עצם זה שצוות שלם רואה אותם ומספק להם מענה זה מנחם - ונותן תחושה שלוקחים ברצינות את המשבר שלהם".

"אתמול הגיעה אלינו ילדה קטנה - בת שנתיים או שלוש, עם רגל שבורה לחלוטין. אני לא יודע איך היא הצליחה לתפקד איתה עד עכשיו, אבל אני בטוח שהיא סבלה", משתף ד"ר בנדור, "שלחנו אותה מהר לבית החולים, ואני חושב שבזכות תשומת הלב שלנו הצלנו לה את הרגל, ומנענו ממנה נכות לכל החיים".

"ברגעים כאלה אתה מרגיש בר מזל שנולדת 'במקום הנכון ובזמן הנכון'", הוא מודה, תוך כדי שהוא מתאר את ממדי האסון: "שורות ארוכות של מבנים הרוסים, שברי זכוכיות, פליטים שהפכו לחסרי בית והמוני ילדים שהתייתמו - המראות הקשים האלה תופסים אותך, אבל דווקא זה מה שנותן את המוטיבציה - לתת את כולך עבור אותם האנשים שאיבדו הכול".

"אני חושבת שבמצב הנוכחי של בתי החולים כאן, מטופלים שלא היו מגיעים אלינו לא היו שורדים", מסכמת סרן סוויסה, "אנחנו מצילים חיים ומוכיחים שביום פקודה נהיה מוכנים - גם אם זה ביבשת אחרת".