האיחוד בין אליה לקרפ"ג שהציל את חייו בשג'אעייה. צפו

הפעם האחרונה שסגן ד"ר י' פגש את אליה, הייתה בשג'אעייה, כשנכנס לטפל בו תחת אש לאחר שטיל RPG פגע בכלי בו הוא נלחם. שנה וחצי אחר כך, הם נפגשו לראשונה וחזרו יחד לרגעים בשדה הקרב שהצליבו את חייהם לתמיד - ולחלקים בסיפור שאליה עדיין מנסה להרכיב

22.11.26
טל ניסים, זיו דורון ומאיה קרפ, מערכת את"צ

אליה לא ישכח את העשן שמילא את דחפור ה-D9 שהתפוצץ, את הדם שכיסה את פניו וגם את הניסיון לפתוח את דלת הכלי - שנקטע כשנפתחה עליו אש. ומהצד השני, סגן ד"ר י' זוכר את הפיצוץ החזק, את הדיווח על הפצועים בקשר ואת הרגע בו הגיע לטפל בו. 

שניהם היו בשדה הקרב בשג'אעייה, באותן דקות בדיוק, אבל כל אחד מהם חווה אותן אחרת ולקח איתו פרטים שהאחר כלל לא הכיר עד עכשיו. כמעט שנה וחצי חלפה, ורק כעת נפגשו לראשונה השניים מאז אותו אירוע, הפעם בלי עשן ירי או לחץ. "גם מרחוק אני מזהה את הזקן הג'ינג'י שלך", מחייך סגן ד"ר י' כשהוא מבחין בו.

גם אליה מגיע לאיחוד בציפייה רבה ועם לא מעט שאלות על אותו רגע גורלי שהפריד בין חיים למוות. "בדרך לפה התרגשתי ממש", הוא מציין, "שמחתי שיש לי את ההזדמנות לראות אותך, להגיד לך תודה ולסגור את המעגל הזה. מאז אותו יום אני ממשיך לאסוף מידע על הדקות שאחרי הפציעה, וכל מפגש כזה או אדם שהיה שם - משלים לי עוד חלק בפאזל שלי".

כדי להבין מה קרה, צריך לחזור ליולי 2025. אליה היה אז לוחם צמ"ה בגדוד 603, שמגיע אחרי קורס מ"כים היישר לתמרון בצפון רצועת עזה. במהלך אחת ההפסקות, אחרי שהכוח התקפל מציר הפינוי ועבר לאזור בטוח יותר, התבקשו הלוחמים לצאת מה-D9 ולסגור בור שנחפר בדרך החוצה. הם הורידו את הקסדות, מתוך מחשבה שמדובר בעבודה של דקה או שתיים.

אליה ושרשרת שהכין מקליע מהאירוע

"ממש ברגע שיצאנו זה קרה", אליה משחזר, "RPG נורה לעבר ה-D9, ואחריו אני זוכר רצף של עשן, רעש ובאלגן. הפנים היו מכוסות בדם, לא שמעתי כלום ולא הרגשתי את הגוף. הייתי בטוח שזה נגמר. הטיל חדר דרך המרווח שבין הראש לתקרת הדחפור, והתפוצץ ממש מאחורי. משקפי המגן הצילו את העיניים שלי".

הכלי עצמו התמלא בעשן, ואליה שמע את המפעיל שלו צועק לפתוח את הדלת, אבל היא נתקעה. הוא ניסה לשחרר את הנעילה, נאבק בה במשך כחצי דקה ולבסוף הצליח. אלא ברגע שניסה לדחוף אותה החוצה, צרור הגיח לעברם. הם נסוגו פנימה והבינו שצריך למצוא דרך להימלט.

"ישר אמרתי לו תרגולת שזכרתי מהקורס: 'תרים כף, תזוז אחורה'. חזרתי על ההוראה כמה פעמים, והמפעיל הצליח לתפעל את הכלי ולנסוע. במהלך הנסיעה התנגשנו בטנק סמוך. המט"ק יצא לעברנו כדי לברר מי פגע בו, אבל כשהבחין בחלון המכוסה בדם, הוא כמובן הבין את חומרת המצב".

תמונה מתוך הכלי שספג את הפגיעה

בזמן שאליה והמפעיל שלו מנסים להיחלץ מהכלי, סגן ד"ר י', אז קצין הרפואה של גדוד 77, נמצא בקרבת מקום עם נמ"ר הפינוי והצוות הרפואי שלו. הוא שומע את הפיצוץ, ומעט לאחר מכן מגיע הדיווח על הפצועים. הם מתחילים לנוע לעבר אזור הפגיעה, כשעדיין לא ברור מה מחכה להם שם.

"כשרק פרקנו, לא ידענו למה לצפות", הוא מסביר, "החשש המרכזי היה שהפגיעה ב-D9 תדרוש חילוץ מורכב, אבל כשהגענו אל הכלי התברר שאליה והמפעיל שלו שנפצע גם, הצליחו להיחלץ בעצמם". 

וכך, בתוך העשן והבלבול, אליה מבחין לפתע בדמות שמתקרבת אליו: "פתאום אני רואה את י' מלמטה, עם הכפפות, אומר לי 'בוא! בוא!'. אני זוכר את הרגע הזה ולא אשכח אותו לעולם. ברגעים האלה אתה אומר לעצמך, 'שיט, מה אני הולך לעשות עכשיו?', ואז הוא הגיע".

סגן ד"ר י' בתמרון ברצועת עזה

הצוות הרפואי מעלה את שני הפצועים לנמ"ר ומתחיל בנסיעה לעבר מנחת המסוקים. רק כשהדלת נסגרת וסגן ד"ר י' יכול לבחון אותם מקרוב, הוא רואה את היקף הפגיעות של אליה: רסיסים רבים בראש ובפלג הגוף העליון. אז למרות שהם בהכרה ונראים יציבים, ברור לו שצריך לפנות אותם במהירות.

"גם שם הדברים לא מתקדמים כמתוכנן", מתאר הקרפ"ג, "בקשר מתקבלת התרעה על איום במרחב, ונדרשנו להזיז את הפצועים לנקודה מרוחקת יותר בתוך המנחת. כוח צנחנים שנמצא במקום הצטרף לסייע, וכעבור כחמש עד עשר דקות מגיע המסוק ולוקח את השניים לבית החולים סורוקה".

פחות משעה לאחר הפגיעה, ואליה כבר הגיע לבית החולים, אבל תחושת הזמן שלו שונה מזו של סגן ד"ר י'. "הכול עבר לי מאוד מהר, במיוחד הפגיעה בכלי, שהרגישה כמו חצי דקה", הוא מספר. הקרפ"ג לעומתו, זוכר את הדרך למנחת ואת ההמתנה למסוק, עבורו היא הרגישה דווקא כמו דקות ארוכות.

אליה וסגן ד"ר י'

אחרי הפינוי לבית החולים, התחיל אליה את הדרך הארוכה בחזרה לשגרה. במשך כשמונה חודשים הוא עבר שיקום שכלל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק וטיפולים בקשב וריכוז בעקבות פגיעת ההדף. לצד ההתמודדות עם הפציעות, נשאר גם הסיפור של אותו יום בשג'אעייה - רצף של דקות שבהן לא תמיד הבין מה קורה סביבו, ושחלקים ממנו נותרו חסרים גם אחרי שיצא מכלל סכנה.

מאז הפציעה הוא ממשיך לאסוף פרטים, גם על רגעים שלא זכר בעצמו וגם על מה שהתרחש אחרי שפונה מהשטח. "כל פיסת מידע מהיום הזה היא קריטית בשבילי - גם להתקדם, גם לצמוח מזה, וגם לראות איך אנשים אחרים חוו אותו". 

במהלך המפגש, הוא מספר לסגן ד"ר י' על הרגע בו ניסה לפתוח את הדלת וחטף צרור לעברה. עבור אליה, זו בדיוק הסיבה שהמפגש הזה חשוב: כל אחד מהם מחזיק בחלק אחר מאותו אירוע ורק עכשיו הם יכולים לחבר ביניהם.

גם עבור סגן ד"ר י', השיחה הזו היא הרבה מעבר לפגישה מחודשת עם חייל. "אני מטפל במאות אנשים, אבל אתה לא שוכח פינויים ולא שוכח לוחמים שנפצעו בקרב. בסוף, המטרה שלי היא שאני אזכה לשבת עם חיילים כמוך ככה. זה נותן פרופורציה ואנחת רווחה שאנחנו גם מצליחים, שאתה יכול להמשיך את החיים שלך", הוא משתף בהתרגשות. 

עוד לפני שהם נפרדים, אליה מבקש את מספר הטלפון של סגן ד"ר י' ומזכיר לו להעביר את התמונות של ה-D9 אחרי הפגיעה. סגן ד"ר י' מבטיח לשלוח, והשניים כבר מדברים על האפשרות להיפגש שוב. "דיר באלק, אתה לא שומר על קשר", אליה מפציר בו.

וגם שנה וחצי אחרי אותו יום בשג'אעייה, אומנם לא כל השאלות נפתרו, אבל אליה יוצא מהמפגש עם עוד כמה חלקים שחיפש מאז הפציעה - וסגן ד"ר י', עם הידיעה שהחייל שטיפל בו אז, ממשיך לבנות את חייו.