3 חטיבות 'בזק' עוברות מ-96 לגזרות הבית. תפסנו אחת בדרך לצפון

בשנה האחרונה, בצל הלחימה בגזרות השונות, הוקמו באוגדה 96 חמש חטיבות 'בזק', הכוללות לא פחות מ-25 גדודים חדשים ויותר מ-15,000 אנשי מילואים מתנדבים. כעת, בסיום תקופה אינטנסיבית של אימונים ותעסוקות מבצעיות, מוכנות שלוש מהן לעבור לגזרות הבית אליהן נועדו.

חטיבות 'ארי' ו'יזרעאלי' יישארו תחת 96, שמציינת בימים אלו שנה להקמתה, אך היתר ימשיכו הלאה - 'נגבה' לפיקוד הדרום, 'יהונתן' לאוגדת איו"ש, ו'תל חי' לפיקוד הצפון. אפשר להקביל את התהליך, כך מפשטים באוגדה, לחממה שמייצאת שתילים בוגרים כדי שיכו שורש באזורים חדשים בארץ.

את אנשי 'תל חי', תפסנו בדיוק בנקודת הציון הזו, בעודם עולים צפונה. אל"ם (במיל') א', המח"ט, שחזר את רגעיה הראשונים של החטיבה: "קיבלתי את משימת הקמת החטיבה לפני בערך שנתיים. פנינו לאנשים שגרים בגזרה וכבר לא משרתים באופן פעיל. למעשה, כל חטיבות הבזק מורכבות ממילואימניקים, מלמטה ועד למעלה. החייל, המ"מ, המ"פ, המג"ד ואפילו המח"ט הם אנשי מילואים". 

"הצלחנו להקים סדר גודל של חמישה גדודים", הוא ממשיך, "כל אחד מהם עבר שבועיים אימון בצאלים, לאחריהם תרגילי פקודה להעלאת הכשירות, ובימים אלה אנחנו מתחילים תעסוקה מבצעית ראשונה בגזרת הבית". 

המעבר מציב בפני 'תל חי' מציאות חדשה - כזו שמחייבת היכרות עם השטח ועם נהלי הקרב הייחודיים לו. ובתור מי שחיים את הסביבה בעצמם, החיבור לגזרה מגיע באופן טבעי: "הם שומעים את התותחים יורים לכיוון לבנון ביום-יום. במובן מסוים, הם גם ה'ספקים' של הביטחון פה, וגם ה'צרכנים' שלו".

"אחד הדברים המיוחדים בחטיבה הוא שילוב הגילאים", אומר המג"ד, "גייסנו לוחמים יחסית צעירים, ששוחררו לא מזמן ממילואים, ולצידם גם כאלו שהיו צריכים הסבה לירי ב-M16 מתבור, גליל ואפילו מעוזי, כי הם סיימו לשרת לפני שהנשקים החדשים נקלטו".

"ברגע שאספנו את האנשים", הוא מפרט, "ביצענו הכשרות חדשות. למשל בתחום מערכות השו"ב (שליטה ובקרה), וטכניקות שמשתכללות במלחמה האחרונה". ולצד זה, יש גם דברים שלא משתנים: "למשל מוטיבציה, הבנת המשימה, תדריך לפני יציאה ותחקיר מיד לאחריה. היסודות האלה נשארים חזקים ורלוונטיים - בין אם שירתת לפני 20 שנה או לפני שנתיים".

ב'שאגת הארי', נכנסה חטיבת 'תל חי' מתחת לאלונקה באזורים שונים ומגוונים, ביניהם לבנון, סוריה ויהודה ושומרון. "אחד הדברים שראינו הוא היתרון שנוצר מההיכרות העמוקה של האנשים, תושבי הגזרה, עם הסביבה בה הם פועלים", מחדד אל"ם (במיל') א'.

"יש לזה משמעויות מבצעיות ברורות", מדגיש המח"ט, "למשל, משרת אצלנו מישהו ממושב בית הלל, שבמקרה מחזיק במפתחות לכל השערים שם, כי הוא עובד בחקלאות. לוחם אחר ממטולה מכיר את דרכי הקיצור הרבות שמובילות לגבול".

"להבדיל מחייל פשוט, שאפשר לשלוח אותו ולהגיד 'סע רק בצירים נסתרים, שאין בהם איום נ"ט' - אצלנו כמעט כולם יודעים בדיוק על מה מדובר ואיפה נכון לנוע, מתוך הניסיון הטבעי שרכשו".

הקרבה הגיאוגרפית, לדבריו, אינה רק יתרון מבצעי, ומשמשת כלי במאמץ נוסף, וחשוב לא פחות - שיקום האמון בצבא. "אני מאמין שכשאיש מילואים חוזר הביתה ומספר על האימונים שעבר והמשימות שהשתתף בהן", הוא משתף, "המשפחה, השכנים והקהילה ביישוב או בקיבוץ מרגישים מוגנים יותר. זה כבר זה לא צה"ל שצריך לתת מענה גדול ואמורפי - אלא בן אדם שאפשר לפנות אליו ולדבר איתו".

כשנשאל אם המעבר בימים אלו מסמן תפנית בתפקידה של 'תל חי' ואחיותיה במערכה, אל"ם (במיל') א' מודה שמדובר בתהליך למידה: "יש עדיין משמעויות של גיוס אנשים מאותה הגזרה שצריך להבין, כמו למשל מה קורה כשיש חתונה ופתאום כולם מכירים את הזוג ורוצים ללכת".

"אבל אני חושב שבסופו של דבר מבינים את ההזדמנות, ובעיקר את הצורך", הוא מסכם, "אנחנו לא ביטוח מקיף שאפשר לוותר עליו, אלא ביטוח חובה הכרחי וחיוני בזמן אמת".