פגשנו את 3 הדמויות שכל צוער גפן פוגש ב'עזה הקטנה'

כל צוער בגדוד גפן, מחכה (בין השאר) לשבוע הלש"ב - שמתקיים מדי מחזור ב'עזה הקטנה', ממש בתחילת ההשלמה הקרבית. אבל כבר לפני מספר שבועות, עוד לפני שהתחילו הלוחמים את ההכשרה, נערכו עשרות חיילים וחיילות לתפעל את התרגיל הארוך הזה, שדוחס תמרון שלם - לשבוע אחד.

אחד מהם, הוא סג"ם ל', סקשר"ג (סגן קצין קשר גדודי) בגדוד גפן. תפקידו מתנקז לתכנון ולהוצאה לפועל של התרגיל עוד הרבה לפני שנשמעת יריית הפתיחה: כיוון שלדבריו, בלי קשר לא מתחילים תמרון או תרגיל שמדמה אחד.

"יש לנו ארבע פלוגות", הוא מדגים, "כולן זקוקות לעשרות מכשירי קשר מוצפנים. בנוסף, על כל מתב"ט (כלי רכב המדמה טנק בתרגיל), מותקנת מערכת קשר אוטונומית, שאנחנו בכל יום מתחזקים ומוודאים את הכשירות שלה. מדובר בעשרות רכבים, שלא יצאו לתמרון בלי תקשורת".

בלש"בייה, במהלך התרגיל עצמו, אפשר היה למצוא את סג"ם ל' צמוד למג"ד, או לחלופין מתזז בין תקלות שונות בפלוגות: "למשל, היה שלב שהקשר"ג ירד עם המכ"צית (מדריכת כשירות צי"ד) שלנו ועם עוד חייל תקשוב לשטח כדי לוודא שהכול פועל כמו שצריך. ברגע שיש תקלה, הם קופצים אליה, מטפלים בה, ובכך מאפשרים לתרגיל להמשיך לזרום". 

המטרה המרכזית בשבוע הזה, כפי שהוא מציג, היא שכל צוער בגדוד ידע לתפעל מגוון תקלות בכוחות עצמו, לפחות ברמה הבסיסית. אומנם בכל חפ"ק מג"ד יש שו"ביסט (שליטה ובקרה) וקשר - חיילים המוכשרים באופן ייעודי לכך, אבל סג"ם ל' מבהיר שגם הדרג הפיקודי נדרש לשליטה בעולם התקשוב.

"כל צוער כאן מחזיק במכשיר קשר אישי, ואמור לדעת לנווט בצוות - אבל גם באופן עצמאי", הוא מציין, "בסוף, כל אחד מהם יהיה מ"מ, וחשוב שידעו להסתמך על עצמם בכל התחומים שנוגעים בהם. בתקשוב, למשל, זה יכול להיות תפעול הקשר. בשטח, לא בטוח שיהיה מי שיעזור לו, ועדיף למ"מ לא להיות זה שמסית קשב לתקלות שהוא יכול לפתור בכוחות עצמו".

היום השלישי לתרגיל, מכונה על ידי סג"ם ל' מעין 'יום שיא': "הם מתרגלים בו הכוונה של מסוק קרב. זו פעולת קשר מדויקת, שדורשת תקשורת עם המסוק בשפה מקצועית שאי אפשר לחרוג ממנה, כדי להכווין את הטייס בדיוק למטרה".

ולצד תקיפה איכותית וממוקדת, דגש מרכזי נוסף בשבוע הלש"ב היה על עולם הרפואה. לשם כך, סמל ה', חובשת פלוגתית בגדוד גפן, הייתה באמבולנס שהוקצה לתרגיל. "אני ליוויתי את פלוגה א' בלש"בייה", היא מספרת, "וחוץ מלוחמה בשטח בנוי שהצוערים מתרגלים, אני זו ש'מפילה להם פצועים' ומנחה תרגול אר"ן, שהם צריכים לתפעל בו כמפקדי מחלקה". 

פציעה היא דבר שלצערנו, לוחמים פוגשים בשדה הקרב. צוערי גפן מגיעים להכשרה הזו עם ניסיון קרבי רב שצברו במלחמה, אבל סמל ה' מבהירה שהגישה של קצין-לוחם לפציעה, אחרת לגמרי מזו של חייל: "מפקד צריך לדעת לתפעל אירוע רב נפגעים גם ברמה האג"מית וגם בפן הרפואי - לעצור את הדימום, להזעיק פרמדיקים ולקרוא לרכב או למסוק פינוי אם יש צורך. הם הגורם הבכיר בלחימה, ונדרשים להפעיל את כלל הגורמים האחרים כדי להציל חיים".

המפתח לכך, בעיניה, טמון בשליטה מלאה בסדר הפעולות. "בכל אירוע רפואי צריך לבוא עם ביטחון. מאחוריך נמצאת מחלקה שלמה של חיילים. כמפקד, אתה נדרש לנהל את הסיטואציה בקור רוח ובו-זמנית לשמור על חייהם", היא מצהירה.

כדי להכשיר את הצוערים, לקחה סמל ה' חלק בכתיבת ה'תסריט' של התרגילים הרפואיים: "אנחנו 'מסמלצים' אותם כל הזמן. הם יודעים שכמ"מ צריך לדעת להעביר את הידע הזה הלאה, ללוחמים שלהם. זאת עבודה קשה, אבל כמובן משתלמת, כי הדברים האלה קורים לא רק בסימולציה - ועל הכף עומדים פה חיי אדם".

סגן א', קמ"ן בגדוד גפן, רואה גם בהיבט המודיעיני של התרגיל גורם מכריע בשמירה על ביטחון החיילים. "כרגע נמצאים בגדוד יותר מ-200 צוערים, שעתידים להתפזר ליחידות השונות בצה"ל, ולהוביל את הלחימה בעצמם", הוא מציין, "לכן חשוב שתהיה להם תודעת אויב, ושההכשרה תקנה כמה שיותר ידע והבנה עליו - מתוך הלחימה שמתנהלת בשטח".

תפקיד הקמ"ן בהכשרת הקצינים הקרביים, בין היתר, הוא לתכנן ולכתוב את התרגילים והאימונים בגדוד, כך שיתאימו ככל האפשר לשדה הקרב, שמשתנה כל הזמן. "קצין השטח בעיקר בונה את התרגיל ואת הפקודה, וקצין המודיעין אחראי גם על דימוי אויב", מרחיב סגן א'.

"השבוע, למשל, היה בסימן של לוחמה בשטח בנוי", הוא מפרט, "שמנו דגש על אמצעי התצפית, ואפילו על פרטים קטנים כמו להניח פק"ל קפה חם באיתור, כדי להצביע על איוש המבנה. ניסינו שיהיה כמה שיותר דומה לזירת לחימה אמיתית".

בסוף השבוע, הותקלו הצוערים (שוב) - הפעם בתרגיל פתע, שעליו היה אמון סגן א': "לתרחיש כזה אין הרבה זמן להתכונן, וזו בדיוק המטרה. ביצענו אותו בשיתוף היחידה לדימוי אויב, ובסיוע חברה אזרחית שתרמה עם הפירוטכניקה, כמו למשל פיצוצים שמדמים מטענים וירי, כדי לגרום לאימון להרגיש כמה שיותר אמיתי וחי".

למעשה, מאחורי תרגיל באשר הוא, החל מתרפ"ל שגרתי ועד שבוע שלם בלש"בייה, ישנם עשרות בעלי תפקידים שמתכננים, מלווים ומתרגלים את חיילי הכוח (או במקרה הזה, את מפקדי המחלקה לעתיד). בזכותם, מגיעים לשטח לוחמים מנוסים, מתורגלים ומקצועיים יותר - ומוכנים להוביל.