16 שנה אחרי נפילת מפקדו, המ"מ סוגר מעגל - הפעם כמג"ד במיל'

זה לא במקרה שאת השיחה שלנו, סא"ל (במיל') ה', המג"ד החדש של 7490 בגולני, לא מקיים מתוך גזרה בה פועל, אלא דווקא מהבקו"ם, תל השומר. אך ככל שהשיחה מתקדמת, נראה שאולי דווקא המקום הזה מצליח לספר את סיפורו בצורה הטובה ביותר. כי חוץ ממילואימניק, במקצועו הוא מחנך כיתה י"א בבית הספר אמי"ת אלירז בפתח תקווה.

ראשית דרכו בצבא החלה לפני יותר משני עשורים, כשהיה מפקד מחלקה צעיר בגדוד 13 של גולני. אז, שירת תחת פיקודו של רס"ן אלירז פרץ ז"ל. השניים לחמו יחד בעזה ובלבנון, ועם הזמן הפכו ממפקד ופקוד לחברי נפש, קשר שממשיך ללוות אותו עד היום, גם אחרי נפילתו בקרב ברצועת עזה ב-26 במרץ 2010. איתו נהרג בקרב גם סמ"ר אילן סביאטקובסקי ז"ל.

"ב-2005, סיימתי קורס קצינים והייתי מ"מ תחתיו במשך קצת יותר משנה. זו הייתה תקופה מאוד אינטנסיבית, עם הרבה פעילות מבצעית. היינו בגבול לבנון, מבצע גשמי קיץ בעזה אחרי חטיפת גלעד שליט, ובהמשך גם במלחמת לבנון ה-2, שהייתה אולי המשמעותית ביותר שלנו יחד", הוא נזכר.

כבר בשבוע הראשון שלו בפלוגה, התרחשה פשיטה של חיזבאללה ברג'ר, שהבהירה לו מי המפקד שמולו: "ברגע שהתחיל האירוע, אלירז ז"ל לא נשאר דקה מרחוק - מיד יצא עם הפלוגה לתגבר את הכוחות ולסרוק את המרחב".

כשנה לאחר מכן, בזמן מלחמת לבנון ה-2, נקלעה הפלוגה המסייעת של הגדוד להיתקלות מורכבת. "אלירז יצא לסייע בחילוץ עוד לפני שקיבל פקודה לעשות זאת. הוא נכנס לאזור הקרב כדי להוציא את הפצועים ולהעביר אותם אחורה לפינוי", הוא משחזר.

הזמן עבר, ומה שהתחיל כקשר מקצועי נטו התפתח עם השנים לחברות קרובה, שנמשכה גם אחרי שנפרדו דרכיהם בצבא. "אני אומנם השתחררתי, אבל אלירז ז"ל המשיך בתפקידים בחטיבה, ועדיין היה לשנינו מאוד ברור שיש כאן משהו שנשמר".

"אני בחיים לא אשכח את זה", חוזר המג"ד אל אותו יום גורלי, "כמה דקות לפני כניסת השבת, ופתאום מישהו ניגש אליי ושאל אם אני מכיר את פרץ. שאלתי אותו 'איזה פרץ?', והוא אמר לי שאלירז נהרג. להגיד שזה היה בוקס לבטן זה רק יקטין את האירוע. העולם שלי היטלטל".

מאז, ההיכרות עם רס"ן אלירז פרץ ז"ל, הפכה לחלק בלתי נפרד גם מחייו האזרחיים. כשחיפש עבודה לאחר השחרור, הגיע סא"ל ה' לבית הספר אמי"ת אלירז בפתח תקווה, שנקרא על שמו. "הכרתי את המקום, וחשבתי שיש לי אפשרות להביא משהו אחר. אני לא צריך לספר לתלמידים סיפורים ששמעתי עליו מאחרים, אני יכול לספר להם בגוף ראשון, הוא מדגיש.

"לא עוברת שכבה שאני מלמד בלי שהם שומעים עליו דבר ראשון. לפעמים זה סיפור מהשירות שלנו בעזה, לפעמים משהו שקרה בלבנון, ולפעמים זה עולה מתוך סיטואציה בכיתה. אני מנסה להראות להם איך הוא היה מתמודד עם דברים, שנזכה ללמוד קצת ממנו".

"אחד הדברים שהשפיעו עליי במיוחד, ודחפו אותי להתקדם למג"ד, היה משהו שאמא שלו, מרים, אמרה לי. 'אל תבנו לי מונומנטים לזכר הבן שלי. תחיו את החיים שאהב, את הערכים שלו - ככה באמת תנציחו אותו'. המשפט הזה תמיד מהדהד בי ונותן דחיפה אדירה קדימה".

אז במקביל להוראה בבית הספר, מאז 7 באוקטובר הגדוד בסבבי מילואים בכלל הגזרות: "בהתחלה היינו ברמת הגולן, ואחר כך במשימות הגנה נוספות בגבול בצפון. במקביל, נשלחו פלוגות ללחימה בעזה ובלבנון. יותר מאוחר, פעלנו במשך שלושה חודשים בשכם, שם ביצענו מעצרים ופעילויות נוספות. השנה היינו באזור סוריה ובחרמון".

ובין תקופות המילואים הארוכות והאחריות על הלוחמים, מחכה לו גם כיתה של תלמידים, שנמצאים בעצמם בדרכם לקראת השירות הצבאי. "אני קודם כול משגע אותם להתגייס לגולני", הוא צוחק, "אבל ברצינות, אני יודע שלכל אחד מתאים משהו אחר ושאפשר למצוא משמעות בכל מקום".

"השילוב בין שני התפקידים", הוא מודה, "רחוק מלהיות פשוט. בזמן שאני במילואים, נכנסים מורים אחרים לכיתה במקומו, ואני מנסה לשמור על קשר עם התלמידים גם מרחוק. אני שולח להם הודעות, משתף אותם בדברים שאפשר לספר על מה שאנחנו עושים, ומנסה להגיע לבית הספר בכל הזדמנות. בסבב האחרון אפילו הצלחתי לקפוץ ב-1 בספטמבר כדי לפתוח איתם את השנה".

"בסוף, זה לא פשוט להיות מחנך כיתה ועכשיו גם מג"ד. יש הרבה פעמים שאני עומד לפני משימה או החלטה משמעותית ושואל את עצמי מה אלירז היה עושה. לפעמים אתה מתלבט אם לקחת על עצמך משהו גדול, אם זה לא יותר מידי. ואז אני חושב עליו, ואני בטוח שהוא היה לוקח את זה בשתי ידיים ודוחף קדימה, אז מי אני שאתמהמה".