מה הופך את סיירת גולני - למה שהיא? התשובה על פסגת החרמון, ב'מסכם' הזה

השעה קצת אחרי 05:00 בבוקר יום חמישי, ואחרי לילה שלם על הרגליים, הלוחמים החדשים של הסיירת סוף סוף מגיעים לפסגת החרמון. אם מסתכלים רק על היממה האחרונה, אפשר אולי לחשוב שמדובר בסך הכול בסיום של עוד מסע ארוך: אלא שבמקרה שלהם, הדרך שהביאה אותם עד לכאן החלה הרבה לפני - שנה וחודשיים קודם ליתר דיוק.

למעשה, רק בשבוע האחרון הם כבר הספיקו לצאת מ'שטח 100', לעבור בין תרגילים ברחבי רמת הגולן, לפשוט על יעדים, להתמודד עם 'מחבלים', מטענים ופצועים - ולהמשיך בכל פעם לנקודה הבאה. הם עברו יותר מ-100 ק"מ בשבוע: אבל אפילו הנתון הזה, פותח ומבהיר לי סרן א', מ"פ המסלול בסיירת, מתגמד כשחוזרים אחורה לשלושת השבועות האחרונים.

"32 תרגילי צוות בזה אחר זה, והכול כחלק מ'מסכם' שנמשך כמעט חודש", הוא אומר לנו כשאנחנו פוגשים אותו שעות ספורות לפני הסיום. אבל כדי להבין איך בכלל מגיעים ל'מסכם' ארוך כזה, צריך לחזור כמה חודשים אחורה, למסלול שמחלק את ההכשרה לשלוש 'לבנות' מרכזיות. 

"יש את שלב ההכשרה הראשוני, שאחריו מתחילה 'לבנת הפרט'", מפרט סרן א'. "שם, אנחנו מתמקדים ביכולות של הלוחם כשלעצמו: שטח בנוי ופתוח, סבך ויתר סוגי הלוחמות. אחר כך יוצאים לקורסים הייעודיים שלהם, וחוזרים אלינו כדי להגיע לרמה שאנחנו מצפים מלוחם כיחיד".

בסופה של אותה לבנה מחכה להם המסכם הראשון - ובסיירת כמו בסיירת, הוא מקבל משמעות קצת אחרת. "במשך ארבעה ימים כל לוחם מנווט לבדו מהכינרת ועד הגליל המערבי, עד שהם מסיימים מול הים התיכון", הוא מתאר.

משם, עוברים הלוחמים לשלב 'לבנת הכיתה'. "במשך מספר חודשים הם כבר לא נבחנים רק כלוחמים בודדים, אלא לומדים לפעול יחד, עד שגם השלב הזה מסתיים ב'מסכם' משלו. הפעם, הכיתות יוצאות למסע מתגלגל של כ-5 ימים, בהובלת המ"כים שמתפקדים כמפק"צים לכל דבר ועניין. במהלכו, הלוחמים מתקדמים ברגל מאזור כסרא ועד שטח 100, ועוברים בדרך תרגילי סבך, שטח פתוח ושטח בנוי".

ואם חשבתם שאחרי שני מסכמים כאלה הלוחמים קרובים לקו הסיום, כדאי שתחשבו שוב. בחודשים הבאים הם עוברים מהרמה הכיתתית לצוותית, ודווקא כאן, מסביר סרן א', הם לוקחים כמעט כל דבר שלמדו קודם - ולומדים אותו מחדש, הפעם בצורה מורכבת ומדויקת הרבה יותר. 

אך המ"פ מבהיר שלא מחכים ל'מסכם' כדי לבחון את הלוחמים ולגלות שם פערים. "המטרה שלנו היא לשפר את הביצועים רגע לפני שהם מגיעים למסכמים". אותה שיטה, לדבריו, כבר הוכיחה את עצמה: "ראינו צוות שעדיין לא היה מוכן ברמה המקצועית. אז עצרנו, עשינו חושבים ונתנו להם שבוע מיוחד שבו הם שיפרו את הלבנה הצוותית. עכשיו, הם מסיימים את המסכם במקום אחר לגמרי".

את התוצאות האלה, לא מעריכים סתם. "לאורך ההכשרה אנחנו נעזרים במערכת שמרכזת את הציונים מכל תרגיל, וכך המפקדים יכולים לעקוב אחרי ההתקדמות של כל צוות", הוא מספר. "עד סוף המסלול הם יעברו יותר מ-100 תרגילי צוות. זה המון - וחשוב שנדע לתכלל את זה".

בנוסף, בתוך המסלול הארוך הזה, הם הספיקו גם לצאת משגרת האימונים והתרגילים למספר ימים של הפעלה מבצעית באיו"ש, באזור ג'נין. 

ואחרי כל ההכנות, מגיעה הישורת האחרונה באמת: ה'מסכם' עצמו, שנפתח בנוהל קרב. "אנחנו מתריעים שיש חדירת מחבלים לאחד היישובים בגליל העליון", משחזר סרן א'. "הלוחמים צריכים לשנות מיינדסט כמה שיותר מהר, לקפוץ לנקודה, לייצב מצב, לחסל את המחבלים שנמצאים בפנים ולמנוע חדירה של נוספים. ככה התחלנו כל אחד מהשבועות".

השבוע האחרון של השלב הסופי מתקרב, וכבר עם צאת השבת, עוזבים הלוחמים את שטח 100, כשהיעד עשרות קילומטרים צפונה - פסגת החרמון. אלא שהדרך, כמו שכבר הבנו, ממש לא חפה מ'הפתעות'. כל מקטע מסתיים במשימה חדשה: בגליל העליון מחכה תרגיל, ברמת הגולן פשיטה אחרת, ובהמשך עוד יעדים ברחבי הרמה כולה, עד הסיום.

סרן א' מעיד שהתרגילים, המיקוד ומבנה ה'מסכם', השתנו לא מעט מאז שעבר בעצמו את אותו מסלול - והסיבה לכך אורבת כמה קילומטרים צפונה, מעבר לגבול. "אנחנו כל הזמן מביאים לוחמים חדשים שחוו לחימה קצת אחרת, כי היא עולם אינסופי של למידה", הוא מכריז. "עכשיו הגיעו לוחמים שמכירים מקרוב את איום הרחפנים: אף לוחם כאן במסלול לא חווה בעצמו את האיום הזה - אבל מישהו שהיה שם כבר לימד אותו".

ובשעות האחרונות של המסכם, סרן א' מתעקש שהמבחן, מבחינתו, ממש לא נמצא רק במספר התרגילים, באמצעים החדשים או בציון הסופי של כל צוות. "אני שואל את עצמי הרבה מה הופך לוחם ללוחם טוב, ומה הופך יחידה לכזו שמצליחה לקחת משימות מורכבות ולעמוד בהן. התשובה, בעיניי, היא המסוגלות לבצע את כל המשימות בו-זמנית, ועל הצד הכי טוב. זה הדבר שאנחנו מודדים הכי הרבה במסכם הזה".