התלווינו ללילה במסכם סיירת צנחנים - אבל ל'היתקלות' בחדר כושר לא ציפינו

זה התחיל בשעות הלילה המאוחרות. המדשאות המקושטות בפסלים, סימוני החניה הדהויים והמבנה המשופץ שעדיין נשא כרזות מחגיגות חג השבועות - היו שרויים כולם בצללים, וריקים מאדם. רק האמר אחד עם פנסים דלוקים רמז על כך שלוחמי סיירת צנחנים, מחזור מרץ 25', המסיימים כעת שבוע מסכם, מסתתרים בסבך מסביב.

במסגרת התרגיל, המרכז הקהילתי בחוף הכרמל שינה את פניו והפך זמנית למתחם אזרחי ב'שליטת חיזבאללה', כפי שהכוחות המתמרנים פגשו לא פעם במהלך הלחימה בלבנון. בין גרמי המדרגות והמסדרונות החשוכים, התכוננו חיילי 'אויב' להתקיל את הצוותים, וכל אחת מ-3 הקומות מולכדה במטעני דמה. אלו יכולים להיות רכיב מצפצף או פריט שנאסף בזירת אמת ועבר תהליך עיקור.

המדמים נכנסים לעמדות, במדי הסוואה בהירים

ההתלבטות הראשונה עמה התמודד מפקד הצוות הנחנך באימון היא בחירת נתיב גישה, כזה שימזער את חשיפת הלוחמים למצלמות, צלפים או אמל"ח. כאן עלתה בפניו דילמה נוספת - האם להרים רחפן לסריקה מקדימה, גם במחיר של אובדן גורם ההפתעה? זמזום רחפן ה'אווטאר' שנבלע במהירות בין השמיים השחורים לצמרות הדקלים, הבהיר את בחירתו.

לאחר ניתוח ממושך של השטח, שכלל עיכוב קצר לבדיקת דלי חשוד, הלוחמים החלו לדלג בצמדים לעבר הכניסה התחתונה למרכז. ומכאן, נפתח קרב המוחות בין מרץ 25' לבין מתכנני התרגיל הותיקים. 

מחפים בכניסה למרכז הקהילתי

הכוח חדר פנימה, ועשה את דרכו במורד מסדרון ירקרק, תוך בדיקה קפדנית של כל דלת צדדית. "מה שמעניין אותי זה בעיקר גרם המדרגות שמוביל למעלה", רב"ט א', המפק"ץ הנחנך, תדרך בקשר, "אתם מזהים שני אנשים? עם קסדה או בלי? יושבים בעמדה או על ספסל?" דקות לאחר מכן, ה'מחבלים' הראשונים באיתור חוסלו. 

מבוך המסדרונות הוביל את הצוות לאולם גדול, מרוהט בשולחנות קפיטריה וחלון מואר בכחול. פתאום החדר התמלא בצעקות - סימן להיתקלות עם חוליית אויב. הצוות נסוג במהירות אל מאחורי פינה והשיב אש בהנחיית המפק"ץ: "קנים קדימה, להעיף רימונים!", כשהזירה השתתקה, הלוחמים התקבצו והחליטו להעלות שוב רחפן לבדיקת הקומה הבאה.

הם טיפסו במעלה גרם מדרגות, אזור שבדרך כלל עוברים בו מבקרים עם מזרני יוגה, ולא צנחנים בציוד טקטי מלא ואמר"ל (אמצעי ראיית לילה). סמוך לדלת המעלית, חיכתה ערימה חשודה של קרטוני פיצה, אך בדיקה מהירה גילתה שלא הסתתר בה איום. מעבר נוסף הוביל אותם לחדר כושר חשוך, שבפתחו התפוצץ לפתע מטען חבלה מדומה. 

"יש מחבל חי בפנים, אני זורק רימון!" קרא אחד הלוחמים בחוד, ואז נשמעו צעקות "חובש, חובש, חובש!" 3 פצועים נגררו הצידה אל המלתחות, 2 מתוכם 'מחוסרי הכרה'. המפק"ץ ניצב בפני שאלה מורכבת: האם לפנות קודם את הנפגעים, או לצאת לתקיפה כדי לוודא שציר המילוט בטוח למעבר? "תן לי 20 שניות לפינוי", השיב לוחם אחר, ושלושת הפצועים נישאו מטה, רגע לפני שהושלך 'מטען הטלה' לתוך חדר הכושר.

פתח חדר הכושר

עם טיהור המבנה, הלוחמים שיחזרו את המסלול שעשו לאורך השעות האחרונות, ויצאו בחזרה אל הסבך כדי להתארגן למשימה הבאה. רגע לפני שימשיכו לשלושת ימיו האחרונים של המסכם, שיכילו עוד תרגילים עצימים כמו זה, סגן פ' החונך תפס את רב"ט א' המפק"ץ לשיחת משוב קצרה.

"יש עוד שיופים", הוא ציין, "אבל הצוותים עובדים מעולה. שני דברים: אחד, להבין את המרחב. ברגע שיש איתור מורכב, צריך להגיב לזה מבחינה הנדסית, ולתת חיפויים מכמה שיותר כיוונים. דבר שני - אגרסיביות. תמצו את הרימונים והאמל"ח שיש לכם. אבל בסך הכל, זו התחלה חזקה".

'פינוי הפצועים' בקצה המסדרון

מאז אותו התרגיל, לוחמי הסיירת החדשים כבר הספיקו להשלים את המסכם העמוס, וליטשו בו יכולות שכבר שימשו ועוד ישמשו אותם בשדה הקרב. ובנוגע למרכז הקהילתי שלרגע הפך לשדה קרב - ספק אם מישהו מהמבקרים שהגיעו אליו למחרת יכול היה לנחש מה בדיוק קרה בו שעות ספורות לפני כן.