'צוות זהב' ממשיך לחבר בין יבשה לשמיים - גם אחרי גיל 60

השם 'צוות זהב' לא מרמז על הרבה מעבר לוותק של כ-50 המילואימניקים המרכיבים אותו. אבל בעצם, מאחורי השם הנוצץ עומדים האנשים, חלק גדול מהם כבר עבר את גיל 60, שאחראים על הכשרות הכוחות ה'ירוקים' והקישור מול חיל האוויר. 

כבר ב-2016, זיהו בחה"א את הצורך העולה והגדל בזרוע היבשה להכשרות לוחמים בהכוונת מסק"רים, פינוי פצועים מהשטח - ועד תקשורת עם הטייס במסוק. כדי לגשר על הפער, רס"ן א', מפקד הצוות, הציע לאגד את אנשי המילואים המנוסים של היחשת"פ (היחידה לשיתוף פעולה) לצוות הדרכה מקצועי, שיעביר קורסים, תרגילים ואימונים ברחבי הארץ.

בהתחלה כך היה הדבר, אך עם הזמן הפעילות התרחבה - עד לתרגילי אוגדה, ובהמשך גם לחלק משלד האימונים של צה"ל. כיום, כל אחד מחברי הצוות מחזיק בין 14 ל-16 יכולות מקצועיות שונות: החל מהפעלת מסוקי ומטוסי קרב, דרך פינוי פצועים באמצעות מסוקי סער, ועד לדימוי מערכות שליטה ובקרה ועולמות הכטמ"ם.

"מדובר בצוות של מובחרים", מחייך המפקד, רס"ן א', "כולם משמשים כמ"פים, מג"דים, מפקדי טייסות או קציני תיאום אוויר במילואים, ומגיעים לכאן ב'שעות נוספות'. למרות השנים הרבות בשירות, הם ממשיכים להתייצב למשימות הדרכה, מתוך הבנה של החשיבות שיש לידע שלהם בהכשרת הכוחות".

אבל כאן מגיע אחד הפרטים המפתיעים ביותר בסיפור של 'צוות זהב': ההדרכות האלה הן לא המשימה שלשמה אנשיו התנדבו למילואים מלכתחילה. כולם ממשיכים לשרת בתפקידיהם המבצעיים,  ואז מתייצבים להדרכות מעבר לכך, לעיתים מיד אחרי שסיימו משמרת. "קרה לא פעם שאחרי 12 שעות הם לא חוזרים הביתה, אלא נוסעים לשטח לאמן את מי שצריך", מתאר רס"ן א'. 

"הם היו יכולים לנסוע למשפחות שלהם, אבל במקום זה הם מגיעים בשעות אל שעות לתרג"ד בחרמון, בבקעה או במדבר. כל אחד מהם משמש כזרוע של חיל האוויר בנקודה בה הוא נמצא", הוא ממשיך.

אחד מאנשי הצוות הוותיקים הוא סא"ל (במיל') א', בן 59, קצין סיוע אוורי בחטיבת יפתח כבר כמעט עשור. במקביל לתפקידו הצבאי, יש לו אחד לא פחות חשוב בבית, סבא לשמונה נכדים, שאותם הוא פוגש בין משמרת למשמרת או אימון לתרגיל. "את האמת, אני לא מהזקנים ביחידה. יש לא מעט חבר'ה יותר מבוגרים ממני, אבל אולי אני עם הכי הרבה נכדים. ועדיין חשוב לי להגיע ללוות הכשרות ותרגילים שבהם נדרש לחבר בין הכוחות בשטח לבין חיל האוויר".

המשותף לאנשי הצוות אינו דווקא הגיל או מסלול השירות שעברו, אלא הרצון לעזור והעניין בחיבור שבין חיל האוויר לכוחות היבשה. חלקם הגיעו מחיל השריון או הרגלים, אחרים מחיל האוויר, וכל אחד מביא איתו את הידע והניסיון מהעולם שלו. "כולם הגיעו לתפר הזה בין הירוק לכחול. אתה לא רק עוד מדריך, אלא גם עושה את התפקיד המבצעי בפועל. ובאמת, המיומנות שצוברים עם השנים בשטח, עובר הלאה ליחידות ולקצינים הבאים".

היתרון של אנשי הצוות, הוא מסביר, מתבטא בעיקר ביכולת להסביר את מה שלא תמיד אפשר ללמוד מתוך ספר או מצגת. במסגרת ההכשרות הם מלווים את המפקדים בתרגולים מעשיים, ומדגישים את הדקויות הקטנות שיכולות לעשות את ההבדל ברגע האמת. 

"פינוי פצועים למשל, זה משהו שאסור לטעות בו, גם מהפעם הראשונה. אתה יכול ללמד את המ"פים מה כתוב בתו"ל, אבל צריך גם להראות להם איך עושים את זה בפועל, מה הניואנסים שאי אפשר לקרוא מספר ההוראות", מחדד רס"ן א'. 

"כשאתה מגיע לעולם היבשה עם דרגות כחולות ואומר למפקד: 'גם אני הייתי מ"פ', הוא בשוק. הוא חושב שהגיע אליו טייס ואז מגלה שמי שעומד מולו מכיר את הטקטיקה מהצד שלו - וגם את חיל האוויר. השילוב בין האנשים לניסיון שהם מביאים איתם, מייצר אמון יוצא דופן בין הכוחות, שנבנה דווקא דרך העבודה המשותפת באימונים והמבצעים בשטח.