צוערי הבקרה האווירית 'מטפסים' אל סיום ההכשרה, הפעם עם ניסיון מהשטח

לקראת סיום ההכשרה, יצאו צוערי קורס קציני הבקרה האווירית ופיקוח הטיסה למסע הסרבל - רגע מכונן בדרך לקבלת הדרגות. המסע, שהסתיים בפסגת הר מצדה, מסמל את המעבר משלב ההכשרה הראשוני אל סף הכניסה לעולם המבצעי. שם, הם ינהלו את המרחב, יתריעו מפני איומים ויהוו חלק בלתי נפרד מההגנה על שמי המדינה. 

אלא שבמהלך התקופה הזו, נדרשו מפקדי ההשלמה להתמודד עם מציאות חריגה. שלושה שבועות בלבד לאחר התחלת המסלול, פרץ מבצע 'שאגת הארי', סגל הפיקוד הוקפץ מיידית, והצוערים הלכו לתגבר בגזרות השונות. סרן ד', מפקד קורס השלמת קצונה לבקרה אווירית, חזר ליחידתו כחלק מצוותי התכנון והבקרה של החיל. 

"ידענו שישנה מתיחות, לכן החלטנו להקדים את פתיחת המחזור בשבוע כדי להספיק לבנות בסיס מקצועי וליצור היכרות עם הצוערים", הוא מסביר, "נתקלנו באתגר משמעותי - איך מנהלים הכשרה בזמן מלחמה, בלי לאבד את הרצף המקצועי".

לאורך השבועות במערכה, עסק סרן ד' בניהול תמונת האיומים האוויריים ובהפקת לקחים בזמן אמת: "אתה חייב לדעת לקבל החלטות תחת לחץ ובמהירות, גם כשאין לך את כל המידע. זו מיומנות קריטית, שאנחנו מטמיעים בחניכים כבר מהשלבים הראשונים".

לדבריו, אחד השינויים המהותיים שהצליחו ליישם, היה קיצור זמני התגובה לאיומים אוויריים. "מרגע זיהוי המטרה ועד שיוצא מיירט, כל שנייה היא קריטית", מפרט סרן ד', "לאחר ניתוח שיטות העבודה בעמדה, בתוך יום אחד הצלחנו לקצר את התגובה בדקה שלמה. זה אולי נשמע מעט, אבל אלו שניות שיכולות לעשות את כל ההבדל". 

לצד העשייה הזו, המשיך סרן ד' לחשוב על הצוערים. וכשחזר אחרי חודש לבסיס עובדה, נדרש לבצע מעבר מנטלי מהיר - ממצב מבצעי למסגרת ההכשרה.

"חזרתי ואמרתי לעצמי שאני קודם כל מפקד", הוא משתף, "רציתי לוודא שהם יוצאים מכאן לא רק מיומנים, אלא גם ערכיים. את הפן המקצועי תמיד אפשר לחדד בעוד סימולציה או תרגול, אבל הזדמנות לבצע שיחות עומק על ערכים ומנהיגות, לא תמיד חוזרת".

גם סרן י', מפקד נוסף בצוות, מצא את עצמו חוזר ליחידתו מיד עם פרוץ המערכה. כבקר בנבחרת העומק של יחידת הבקרה הדרומית, הוא השתלב במשימות: "זו משימה פיקודית אינטנסיבית, לעבוד מסביב לשעון ובמקביל להמשיך לדאוג לחיילים שלך".

ובאחד מאירועי החירום בהם לקח חלק, בזמן שנדרש לפעול בקור רוח ובאופן מהיר במיוחד, סרן י' הבחין בצוערים עוקבים אחרי תנועותיו בדריכות. "פתאום ראיתי כמה זוגות עיניים מסתכלים עליי ולומדים ממני", הוא נזכר, "זה מלחיץ, אבל גם מחזק. הבנתי שאני חייב להוות עבורם דוגמה אישית ולהתעלות על העייפות והקושי".

וכשחזרו המפקדים לשגרה, הפכו את החוויות לכלי חינוכי, עבור הדור הבא של הבקרים. תוכנית הלימודים חודשה בהדרגה, תוך שילוב הלקחים שנלמדו במסגרת המבצע. "רצינו שהם יצאו מהתקופה הזאת חזקים יותר", מדגיש סרן י', "לא רק עם ידע מקצועי, אלא גם עם הבנה של גודל האחריות שמונחת להם על הכתפיים".

כעת, כשהסרבל החדש בידיהם והם מצטרפים רשמית לעולם הפיקוד, הצוערים נושאים עימם ערך מוסף ייחודי. מעבר לכלים שנרכשו בכיתות ובסימולטרים, הם מתקדמים הלאה עם ניסיון מהתגבורים השונים. בדרך לתפיסת מקומם בעמדות, הם מצוידים בתובנות שנולדו, מתוך המערכה עצמה.