חג השבועות מציין מספר אירועים בתולדות העם וחל בתאריך ו' בסיוון. הוא אחד משלושת הרגלים והוא מסיים את תקופת "ספירת העומר", תקופה בת 49 ימים המתחילה בחג הפסח ובמהלכה סופרים את הימים עד לחג השבועות.
חג השבועות נקרא גם "חג הביכורים". בזמן שבית המקדש היה קיים, היו החקלאים מעלים לבית המקדש את היבול הראשון (ביכורים) מן השדה או המטעים בתקופה שבין חג השבועות (חג הקציר) וחג הסוכות (חג האסיף). עם חידוש ההתיישבות הציונית בארץ ישראל ערכו החקלאים במושבים ובקבוצים טקסי הבאת ביכורים שתמורתם ניתנה לקרן הקיימת לישראל כדי לרכוש אדמות להתיישבות העברית ("גאולת הקרקע"). מנהג הבאת ביכורים סמלי מתקיים גם בבתי הספר ובגני הילדים בזמננו. בהבאת ביכורים ניתן לראות תפיסה הרואה ערך לנתינה למען הכלל וביטוי לשרשרת הדורות.
כמו כן, לפי המסורת בשבועות ניתנה התורה על הר סיני ובתוכה עשרת הדברות. מעמד הר סיני נחשב לאחד המאורעות המכוננים בתולדות עמנו. על פי המסורת היהודית ניתנה במעמד זה התורה (שבכתב ושבעל פה) ונאמרו לכל העם עשרת הדיברות. קבלת התורה בהר סיני הפכה אותה לתפיסה ערכית ומוסרית משותפת לכלל העם. היא עיצבה את תולדות עמנו ומהווה תשתית רוחנית ותרבותית של העם היהודי לדורותיו.
בין מנהגי החג : תיקון ליל שבועות וקריאת מגילת רות, טקסי ביכורים בקיבוצים ובמושבים, אכילת מאכלי חלב.
