רק מעטים עברו את הגיבוש הזה. אחרי שהצטרפנו, הבנו למה

אם יש משפט אחד ששמענו שוב שוב במהלך השעות הרבות שבילינו בגיבוש היח"טיות (היחידות החטיבתיות) של הצנחנים, זה כנראה היה זה: "במוח יש שלושה אזורי פעולה מנטליים - הנוחות והפאניקה, ובאמצע, מרחב שלם להתמודדות עם אתגרים. בו אנחנו רוצים להיות כמה שיותר בזמן הגיבוש, ולראות את ההתמודדות שלו". 

שלושת הימים (או יותר נכון, הלילות) הבאים אחרי הביקור שלנו, מוקדשים לגיבוש מאתגר במיוחד, שרק בסופו יאותרו המתאימים ביותר ליחידות הקומנדו ולסיירת האדומה. "יצאו מאות חבר'ה, שלפני רגע היו בני נוער", מדגיש רס"ל (במיל') ע', מפקד אחד הצוותים בגיבוש, ויוצא הסיירת בעצמו, "עכשיו הם חיילים, וכאלו שעבדו קשה, התאמנו והשקיעו. היום הוא רגע האמת שלהם".

00:00 - יוצאים לדרך

---

אחרי תדריך בטיחות ראשוני, צועדים בשני תורים מאות החיילים החדשים של החטיבה, שהתגייסו פחות משבוע לפני כן, לכיוון משטח חול רחב. כאן יעבירו את רוב הזמן בשלושת הימים האינטנסיבים שלפניהם. 

00:08 - התכנסות ראשונה ותדריך

---

כעת, הם מחולקים ל-15 קבוצות. לכל אחת מפקד וצוות מגבשים משלה, עליהם נרחיב תכף. המפקד מסביר לאן הגיעו, ומגדיר את החוקים הבסיסיים של הגיבוש. מיד לאחר מכן, כולם קובעים חנת"רים, מכסים את השעונים באיזולירבנד, וממלאים מימיות. בעוד חצי שעה יחל האקט הראשון.

צוות המגבשים מורכב ממספר לוחמים לשעבר, ונציגים ותיקים בשירות הסדיר שלהם. "יש בערך 9-8 מגבשים לכל קבוצה. כל אחד מגיע מיחידה אחרת ולכל אחד תפקיד ספציפי", מסביר רס"ל (במיל') ע', "אני, למשל, אחראי על בטיחות החיילים ועל ניהול הזמנים הקפדני. מישהו לצידי עוקב אחר הניקוד של כולם וכדומה".

משימת המגבשים השונים, היא לאפיין את המתמיינים. לבדוק את האיכויות שלהם: ראשית, אם הן עומדות ברף הפיזי, ושנית - האם מתאימות לדרישות היחידה. גם הבוחנים שעדיין בשירות באים לידי ביטוי פה, כעזר נגד המגבשים הוותיקים. הם מכירים את השטח, את התפקיד ואופיו בהווה, ויודעים מה לחפש.

לפני תחילת הגיבוש, בשלב בו ניסחו את מטרותיו, מפקד הסיירת הגיע להכווין אותם עם דגשים משלו. "הגיבוש עצמו אומנם זהה, אבל אנחנו מסתכלים לפעמים על דברים אחרים", מסביר המגבש, "במאחורה של הראש חושבים: 'מה האופי שאני מחפש בלוחם סיירת לעתיד, במיוחד היום?'"

00:45 - מקצה הזחילה הראשון

---

זה המקצה הפיזי הראשון, והוא די פשוטו כמשמעו. החיילים עומדים בשורה, ובהזנקה מתחילים לזחול בחול עד לסוף המסלול, ובחזרה. מדובר ב'קלאסיקת' גיבושים - אומנם מאוד רפטטיבית, אבל כזו שדורשת מהחייל הרבה מאוד. ולאורך זמן, היא מדגישה את הכוח המנטלי לצד הפיזי.

"בשלב הזה במיוחד, לחיילים מאוד מאוד קשה, בטח בחום של אוגוסט", הוא מתאר, "ואנחנו מסתכלים על לא מעט פרמטרים - עבודת צוות תחת לחץ, חוסן, מוטיבציה, אמינות. איך זה בא לידי ביטוי דווקא כאן? ובכן, זו סיטואציה קשה ומאתגרת. לא כל אחד יכול לעצור ולחשוב על חבר שלו בזמן הזה. לא כל אחד יעשה שוב את המקצה כי הוא טיפה 'עיגל פינות'". 

3:00 - הספרינטים

---

גם כאן, העסק די ברור. "החיילים עומדים ביישור קו, כשהמטרה להקיף איזושהי אלונקה או שק חול מצד לצד, ולשוב לנקודת ההתחלה. הראשון שיגיע, יזכה בדירוג גבוה וישפר את הסיכויים שלו. אבל כמובן שלא מסתכלים רק על המהירות - אלא גם על מי שמסוגל לחשוב ולהסתכל מעבר". 

5:30 - המסע

---

בהמשך לאקטים הפיזיים הארוכים, מגיעה גולת הכותרת של הלילה: המסע בזריחה. החיילים מסתדרים בקבוצות, כשלכל אחת אלונקה וציוד נוסף. הם מתקדמים לכיוון שטח הגבעות החולי שמקיף את בא"ח צנחנים. 

"בסוף ימי הגיבוש, יש לנו חלק סוציומטרי בין החיילים וגם וראיונות אישיים", מסכם רס"ל (במיל') ע', "כל אלה נותנים לנו תמונה מלאה על המועמד, וכל צוות מגבשים יושב ומדבר על כל חייל וחייל - ומחליט מי מתאים יותר ולאן". 

"מבחינתם, בניגוד לכל דבר אחר בחיים, כאן אין מועד ב'. הכול יכול להשפיע על התוצאה הסופית שלהם. והם מגיעים אחרי הכנה ארוכה, לא פראיירים - מתאמנים שנה, שנתיים ואפילו שלוש שנים מראש. מהצד שלנו, זו אחריות גדולה מאוד להצביע על החיילים הנכונים, ולקבוע מי בקרוב ירכיבו את הסיירות והיחידות המיוחדות של צה"ל".

לאחר שלושת הימים הגיעו התוצאות המשוקללות, כשמעטים מכלל הניגשים לגיבוש עברו אותו והתקבלו לסיירת או ליחידות הקומנדו. "יש להם עוד דרך, אבל הם יכולים להיות גאים בעצמם שאת השלב הראשון במסע הם כבר צלחו".