כשהסמג"ד מ-202 והטייס מ-131 מתכננים יחד תרגיל - זו התוצאה

"טסנו זוג מטוסי 'קרנף'. בבטן של שניהם המתינו ההאמרים, ובתוכם עשרות צנחנים. התקדמנו בחושך, בגובה נמוך, אל עבר מנחת מאולתר. כשנגענו בקרקע, הכלים יצאו במהירות, והלוחמים פרקו מהם בשטח הפתוח". כך מתאר סרן ד', טייס 'קרנף' בטייסת 131, את התרגיל המשותף עם צוות הניוד בפלוגה המסייעת של גדוד 202. 

אז למה בכלל לתרגל את השילוב הזה? במקרים בהם יש צורך לשנע כוחות רגליים במהירות מרבית, או להקפיץ צוותים לאירוע מתפרץ - מטוסי התובלה של חיל האוויר מהווים פתרון אידיאלי. ובכל זאת, פעולה כזאת דורשת סנכרון מדויק בין הכוחות הקרקעיים לאלו שבשמיים, ובדיוק את זה תרגלו הצנחנים וטייסות 131 ו-103 לפני כשבועיים. 

בחודשים האחרונים נמצא גדוד 202 בפעילות מבצעית בשג'עייה, שם מעבירים הלוחמים את ימיהם בפשיטות ממוקדות נגד חמאס ובעבודות הנדסה וחבלה.

"אנחנו מתמקדים כרגע בשני מאמצים מקבילים", מסביר רס"ן פ', סמג"ד 202 בצנחנים, "מצד אחד ממשיכים את הפעילות השוטפת מול התוואים התת-קרקעיים, מבני הטרור וחיסול המחבלים שחוצים את הקו הצהוב. מצד שני, מנצלים את הזמן לאימונים ותרגילים בתחומים שונים, כמו זה למשל". 

הקשר שהוביל לתרגיל הנוכחי נרקם לראשונה בבה"ד 1, שם הכירו שני החברים הקרובים - רס"ן פ' וסרן ד', כאשר ד' הטייס עוד שירת בחיל התותחנים. "יום אחד פ' שלח וואטסאפ, ושאל אם הפלוגה יכולה להגיע אלינו לאימון משותף, ואני כמובן נעניתי בחיוב", נזכר סרן ד', "משם המשכנו לתהליך ההכנות והאישורים, ובנינו יחד את התוכנית". 

"השלב הראשון היה למצוא מועד שבו שנינו פנויים, ואף אחת מהיחידות לא בפעילות. הגדוד היה צריך לרדת מכוננות וכך גם אנחנו", משחזר הטייס, "בהמשך בנינו את המתווה - כשהמטרה היא ששני הצדדים ירוויחו ממנו. מבחינת הלוחמים, רצינו לתרגל פריקה והעמסה כמה שיותר פעמים, ובתנאים מאתגרים".

עבור צוותי האוויר, הם התמקדו בטיסה בסביבה מורכבת - מנחת ארעי, חושך, טיסה נמוכה ובעיקר נסיבות שמחייבות קבלת החלטות קריטיות בזמן אמת. כל התרחישים האלה, נועדו לא רק לטייסים, אלא גם לפקחי ההעמסה, לנווטים, ולמכוננים.

לאחר מכן, תוכננו הפרטים הפרקטיים בקפידה. "קבענו דרך אילו שדות ונתיבים אוויריים נטוס, איפה ננחת ונתמקם", ממשיך סרן ד', "הבנו שיהיה הכי נכון ומועיל אם הפלוגה תצא מהפעילות בעזה לבסיס חצרים, תתחבר אלינו - ומשם 'נמריא' יחד".

התרגיל עצמו החל עם רדת ערב, אם כי הלוחמים החלו בהכנות מקדימות כבר בשעות הבוקר. "נפגשנו עם פקחי ההעמסה ואנשי חטיבת המרום, והתאמנו על העמסת הלוחמים על ההאמרים ולתוך המטוסים", מגולל רס"ן פ', "עברנו על איך מרתקים את כלי הרכב לרצפת הקרנף, איך הנהגים צריכים לעלות ולרדת מהרמפה בצורה נכונה, והכנו אותם מנטלית - כי זה יכול להיות אירוע מלחיץ".

וכך, בחסות החשיכה, ההאמרים החלו לנוע לכיוון הקרנפים, טיפסו על הרמפות וכבש המטוס נסגר מאחוריהם. "תוך דקות הם כבר היו באוויר", משחזר הטייס, "סביב השעה 22:00 נחתנו ללא אורות, בשטח המדבר הפתוח, במנחת ארעי שהוקם רגעים לפני כן. הכובד של המטוסים היה אלמנט מאתגר גם הוא, שכן נחיתה במשקל כבד דורשת טכניקה מיוחדת".

לאחר שהלוחמים ביצעו את סבבי הפריקה וההעמסה מספר פעמים, אספו אותם זוג מטוסי 'הרקולס' באותה הפרקטיקה, והם שבו למנחת המוצא. כדי לנצל את התנאים הייחודיים עד תום, טסו הכלים בדרכם חזרה בגובה נמוך במיוחד מן הקרקע.

עם השלמת התרגיל, הצוותים ביצעו תחקירים פנימיים, סיכמו וגיבשו לקחים. במקביל, קיימו שני הכוחות - יחידת החי"ר וצוותי המטוסים שיח משותף, והחליפו ביניהם דגשים שעלו ונקודות לשיפור ממשקי העבודה.

"במהלך המלחמה, ראינו מקרים בהם הפעילות בין שתי היחידות הייתה קריטית בשדה הקרב", מדגיש סרן פ', "החל מהזנקת המטוסים לעוטף עזה, דרך התמרונים השונים ברצועה, ועד ההקפצות של הכוחות לצפון. לכן התרגיל הזה והחלפת המסקנות שלאחריו כל כך קריטיים - בשביל לשמר ולשפר את השפה המשותפת והיכולת שלנו לפעול יחד, ואני בטוח שזו לא תהיה הפעם האחרונה".